בעקבות קריאת מאמר "שלשה עשורים של תכניות תקשוב לאומיות במערכת החינוך הישראלית" {צ. אלגלי,י.קלמן 2011} אני כותבת שוב על הצורך הגדול של מערכת החינוך לבצע שינוים . 30 שנים של ניסיונות "לתקשב" את המערכת ואנחנו עדיין נמצאים בתחתית הרשימה של המדינות עם מערכות חינוך מתוקשבות .
המאמר עוסק בסקירת ההתפתחות ההיסטורית של מערכות התקשוב במערכת החינוך בישראל .
"מתוך מגוון המטרות שהוצבו בתכניות אלה ניתן ללמוד על מגמות ספיראליות , מטרות שהיו ונעלמו , כאלה שנותרו לאורך הדרך וכאלה שהופיעו עם השנים או באו ונעלמו לסירוגין.להופעה וההיעלמות של מטרות אלה יש משמעות וסיבות הנעוצות בסביבה החברתית , הפוליטית והטכנולוגית שבה התפתחות התכניות ." {צ. אלגלי,י.קלמן 2011}
מתוך קריאת המאמר עולה בי המסקנה כי משרד החינוך והממשלה שמים להם את העניין למטרה כבר 30 שנים אבל בשטח התוצאות אינן נוכחות. כעת כאשר אני לומדת במגמה אני כל כך כמהה לשינוי הזה , מבחינתי השינוי יהיה רק הציוד, לכל השאר אני אדאג בכיתתי . החלטתי, אני לא מחכה! לאחר שנת השבתון שלי ולאחר שיחה עם מנהלת מדהימה ,דאגתי שבכיתתי יהיה מקרן ,אינטרנט וכמובן מחשב , בבית הספר יש כרגע רק 16 מחשבים ניידים אז ....אני מתחילה עם מה שקיים .
אמנם צריך שידאגו לכך ברמה המערכתית , אבל אני כבר שם , לא ממתינה אפילו עוד דקה , למזלי הרב בבית ספרי יש מי שיעודד ויתמוך {במידת האפשרויות המוגבלות} ברצון שלי להתקדם הלאה . מעתה ואילך המחשב האינטרנט , המקרן , התכנות והתכניות הנהדרות יהיו לא רק מנת חלקי אלא גם מנת חלקם של תלמידי.
צ. אלגלי,י.קלמן 2011 "שלשה עשורים של תכניות תקשוב לאומיות במערכת החינוך הישראלית"
