פוסט סיכום

"אתה נמצא במקום בו נמצאות מחשבותיך. ודא שמחשבותיך נמצאות במקום בו אתה רוצה להיות."         

  רבי נחמן מברסלב

לפני  כשנתיים הייתי גמורה בדעתי כי אני יוצאת לשנת שבתון וכי בזמן הזה אני הולכת בעיקר לנוח . לא חשבתי , ולו לרגע כי אני הולכת להמשיך בלימודים אקדמיים , רציתי לצאת לי למנוחה. חשבתי שאלמד קורסים בודדים ולו בכדי לעסוק, בכל זאת, במשהו מעניין. אך הדברים התגלגלו אחרת, כנראה שהתכניות הנרקמות עבורי הן הרבה יותר גדולות ממה שאני מדמיינת אותן לפעמים .

באחד הימים  בחדר המורים, פגשתי את מדריכת התקשוב בבית ספרינו וזו המליצה  לי  לצאת ללמוד, תחילה פסלתי זאת על הסף, אמרתי באופן חד וחלק: "אני רוצה לנוח"!  במהלך הימים הבאים לא הפסקתי לחשוב על העניין. מחשבותיי  ניקרו במוחי, שאלות רבות צצו להן: האם אני מסוגלת? האם יש בי את היכולת או התכונות המתאימות? האם אני אוכל להתמודד עם המטלות והלחצים?  בכל זאת , מדובר בתואר שני .

המחשבות על העניין העסיקו אותי רבות, פתאום במקומות שונים פגשתי אנשים נוספים, בנסיבות קצת משונות, ואלה האירו את עיני, גרמו לי לחשוב  שוב על המקום בו אני נמצאת . מכאן נשאלה השאלה הפשוטה: איפה אני רוצה להיות? התשובה הייתה ברורה:  אני רוצה להיות במקום שאני לא מפסיקה לחשוב עליו !

ההיסוסים והחששות לא נעלמו לחלוטין , אבל לידם הופיעו הביטחון  והאמונה בעצמי . עניתי לעצמי על השאלות : אני מסוגלת , אני יכולה ואתמודד עם  האתגרים שיעמדו בפני .

כל אלה הובילו אותי אל המקום בו אני נמצאת היום,  כותבת פוסט אחרון של הפרוייקט לתואר שני  בתקשוב .

במהלך הלימודים הבלוג הפך חלק בלתי נפרד מתהליך הלמידה , הוא שימש לי כלי רפלקטיבי על תהליכים שעברתי וכן היה במה לדעותי והגיגי בתחום התקשוב .  מידי שבוע  תהיתי מה אכתוב? לעיתים הנושא בער בי  ולפעמים היה זה לא פשוט להחליט על מה לכתוב הפעם, אך דבר אחד בטוח, היה זה החלק האהוב עלי.  

במהלך השנה קיבלתי תגובות על פוסטים שונים,  בעיקר מסטודנטים . הדבר הגביר את המוטיבציה  ואת ההנאה שבלמידה. בעקבות כך החלטתי, אשתמש בו גם ככלי בהוראת הכתיבה בבית הספר.  כשחזרתי לעבודה, זה מה שעשיתי. התלמידים שלי כותבים המלצות  וביקורות על כתבות, בבלוג הכיתתי  ומקבלים תגובות מחבריהם לכיתה.  גם בהם דבקה ההתלהבות והם מחכים בקוצר רוח להעלות את התוצרים שלהם. (לבלוג הכיתתי שלי לחצו כאן )

הבלוג השפיע רבות על תהליכי הלמידה והחשיבה שלי, גרם לי לחשוב  אחרת על נושאים רבים בתחום החינוך והתקשוב , חשיבה ביקורתית שאפשרה לי להשמיע את קולי  ואף לקבל הערכה  .

מעבר לכתיבת הבלוג , נחשפתי  לעולמות חדשים שהרחיבו את אופקי .  עולמות תוכן וידע, עולם של מושגים חדשים ובעיקר לעולם של  אנשים חדשים: פגשתי מרצים גדולים בתחום החינוך והתקשוב, למדתי יחד עם עוד כחמישים  אנשים שיחד יצרו קבוצה אחת מדהימה שתמכה ,שיתפה וסייעה כל שנייה  (פשוטו כמשמעו) .

אני מוצאת כאן  את המקום להודות לחברי לקבוצה על  התרומה הגדולה שנתרמתי מעצם היכרותי איתם. וכן לסגל ההוראה המקצועי והתומך שאפשר לנו לעבור את הדרך על הצד הטוב ביותר .  

לסיכום אומר : אני שמחה  להמצא במקום עליו אני חושבת , ותוהה  לאן יובילו אותי  מחשבותי  בהמשך הדרך ?

שימוש בQR כמשחק בתחום ההוראה

הפעם אני מביאה דוגמה לתוצר של עבודה במסגרת הלימודים כפי שהבטחתי בפוסט הקודם שעסק בQR .


במסגרת קורס במכללה העוסק בשילוב משחקים בהוראה , חקרנו את השימוש בQR כמשחק בשיעור . על מנת לעשות זאת היה עלינו לבחור בקהל יעד מתאים לכן פנינו לחינוך א- פורמלי , תנועת הצופים , נעזרנו בבנה של חברתי אשר מדריך בתנועה , הוא סייע בבניית התכנית , ואף תעד במצלמה את הפעילות . הסרטון מציג תקציר של הפעילות .
תגובות הנערים והנערות מובאות בסרטון המוכיח כי אפשר ללמד גם בדרך של משחק .
לאחר למידת הנושא אני חושבת כי אין ספק שבדרך משחק אנו מפיקים למידה בדרך של הנאה הגורמת להנעה... ההנאה מהמשחק מעלה את המוטיבציה של התלמידים להמשיך ללמוד .
QR  שימש בתחילה בעיקר לקידוד מוצרים מסחריים  אך כיום משתמשים בו בכל מקום והוא הופך לנפוץ בתחומים רבים . הדור הצעיר היום מחובר לטכנולוגיה בכל צורה , מערכת החינוך לא יכולה להמשיך ולהתעלם מעובדה זו ועליה לנסות להנגיש לתלמידים את הטכנולוגיה בתוך המערכת , כך עשינו בפעילות  עם השימוש ב"סמארטפונים" כחלק מהלמידה . את האפליקציה של QR  מורידים בקלות לטלפון וניתן לקרוא ממנה את הקודים שמובילים למשימות , לסרטונים לקבצי שמע ועוד . התלמידים לומדים  ונהנים בו זמנית .... איזו דרך נהדרת .
התמונות מדברות בעד עצמן .... צפיה נעימה !

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי -יין צ'אנג צ'נג

" בית ספר בניהול עצמי (SBM - School Based Management) הוא אחת המגמות הבין-לאומיות הבולטות לרפורמה בחינוך. היא מדגישה ביזור ברמת בית הספר כאמצעי עיקרי לקדם קבלת החלטות אפקטיבית, שיפור תהליכים פנימיים ושימוש במשאבים בהוראה ובלמידה כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר" (צ'.יין)
לאור מחקריו הקודמים של כותב המאמר הוא מציע מסגרת ידע חדשה של תהליך פנימי , אשר תביא בסופו של דבר ליישום והתפתחות של בית ספר בניהול עצמי.
בעשור האחרון יישמו מעצבי מדיניות ובתי ספר בתחום החינוך יזמות רבות שנועדו לשפר את תפקוד בית הספר. אך עדיין יש ספק רב אם תפקודם של מורים ובתי ספר יכול לענות על האתגרים ועל הצרכים של המאה החדשה. ברחבי העולם מתרחש כיום תהליך של גלובליזציה בתחומים שונים, העולם הופך במהירות לכפר גלובלי. שינוי פרדיגמה בתחום החינוך פורץ ועולה. לדברי צ'נג ,הפרדיגמה צריכה להשתנות מ- פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום ל- פרדיגמה משולשת חדשה. הפרדיגמה החדשה תדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות, תלויות הקשר אצל התלמידים ,ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית. ואת התהליך המשולש (דהיינו, גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך.
משמעויות הלוקליזציה בחינוך הן לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. בהמשך עורך הכותב השוואה בין פרידגמת המשולש החדשה שהוא מציע למול פרדיגמת מסורתית בעלת זיקה למקום. בסופו של דבר טוען כי החזון החדש של בית ספר בניהול עצמי צריך לתמוך בשינוי פרדיגמה - מחינוך מסורתי קשור במקום לקראת חינוך משולש חדש - ולספק סביבת למידה משולשת דהיינו, גלובלית, מותאמת למקום ומותאמת לתלמיד, בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם.
לדעתי עד היום בתי ספר שעברו לניהול עצמי עדיין כבולים בריכוזיות של הממשל ,תכניתו של צ'אנג מציגה חזון שמתאים עצמו למאה הנוכחית ומביא רוח רעננה של שינוי. אין ספק כי יישום מלא של תכנית כזו יצעיד את מערכת החינוך למאה ה21 ויוביל את מערכת החינוך לחדשנות המיוחלת . בארצנו יש לקחת בחשבון קשיים רבים ובעיקר את הקושי בביזור הסמכויות של משרד החינוך שיקשה מאוד על הובלת תהליך שכזה. עם זאת אני מאמינה שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא לערוך שינויים כמו זה שמיציג כאן צ'אנג .
למאמר לחץ כאן

QR קוד

כיום אנו חיים בעידן בו המחשב , הטלפון הנייד, האייפד, האייפוד ועוד חידושים טכנולוגיים למיניהם מנהלים את חיינו.  אנו חיים בזמן בו המידע נגיש לנו בכל רגע ובכל מקום,  הכל בלחיצת כפתור . הכל כאן!   החל  מטקסטים, דרך קבצי שמע וכלה בסרטונים תלת מימדיים  המצויים ברשת .  מעבר למידע, קיימות אפליקציות ותוכנות נהדרות שיכולות להפוך את החינוך למעניין  ולהוביל לשינוי. 

במקומות שונים בעולם החלו להשתמש לאחרונה לא רק במחשבים, אלא גם במכשירים ניידים סלולאריים{סמארטפונים} ככלי למידה {M-LEARNING} . המכשירים הניידים מצוידים באפליקציות יחודיות  אשר מאפשרות לנו כמורים לגוון דרכי הוראה ולהתאים אותן לעולמם של התלמידים . לדוגמה השימוש באפליקציית QR כמכשיר הוראתי.   QR היא אפליקציה המאפשרת קבלה/  שליחה של מידע מכל סוג באמצעות ברקודים דו ממדיים . 

ברקוד על פי שמו העברי הוא קוד המצויר ובנוי בדרך כלל מקווים ובאמצעות עינית מתאימה או קורא ברקודים ניתן לקרוא את התוכן הטמון בו. הברקוד פותח על ידי חברת IBM בשנת 1971.שיטת הברקודים  פותחה על מנת  לאפשר קריאה אוטומטית של תווית מוצרים .  היא מייעלת את העבודה במקומות שבהם יש צורך לסרוק אלפי מוצרים ואף יותר  כמו בסופרמרקט , בחנויות , בספריות וכדו' ... קוד QR הומצא ביפן, בשנת 1994, על ידי "דנסו", חברה בת של קונצרן טויוטה, כקוד לפענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים, לשם פיענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור.

השימוש בברקוד QR נפוץ מאד ביפן, משנת  2006, כמעט כל הטלפונים המשווקים שם מגיעים עם תוכנה לקריאת QR Code. הקוד  משמש בעיקר לעניינים מסחריים אך כיום  משתמשים  בו גם ככלי עזר דידקטי - הוראתי .

כחלק מעבודת גמר בקורס במכללה אנו חוקרים  את השימוש באפליקצייה זו . בקרוב נערוך  ניסוי בתנועת נוער "הצופים " כאשר האפליקציה תהווה  חלק מפעילות חווייתית בנושא יום הצופה . על החניכים יהיה להשתמש באפליקציה כדי לקבל רמזים על המשימה .בסופה של כל משימה  עליהם להגיע למספר מסוים . בסופן של כל המשימות על החניכים יהיה להרכיב מס' קוד שיוביל אותם אל פרס . מטרת הפעילות היא לעורר מוטיבציה ללמידת הנושא וכן לגבש את הקבוצה . אני מקווה שהפעילות תשיג מטרות אלה, כמו כן מקווה בהמשך להעלות סרטון המתעד את הפעילות .   

הנה קישור QR .... הפעילו את הסמארטפונים ותגיעו למחולל קודים קל לתפעול  ...מדהים כמה שזה פשוט .

למי שמעוניין להגיע למחולל דרך המחשב הנה הקישור גם כאן
http://goqr.me/

ביזור ומרכוז סמכויות בין בתי הספר , הרשויות ומשרד החינוך - על פי מאמרו של וולנסקי עמי

  "מיום הקמת המדינה מתקיים מתח בין מגמת החינוך של מערכת החינוך ובין מגמות לביזורה. באינטראקציה הזו שלשה משתתפים: משרד החינוך , הרשויות המקומיות  ובתי הספר " . (ע.וולנסקי)

המאמר מביא  את תמונת המצב על המאבק בין השלטון המרכזי שמעוניין לשמר את מעמדו הריכוזי למול הרשויות המקומיות ובתי הספר המנסים לבזר ריכוזיות זו. המאמר  סורק את   האינטראקציה הזו, מקום המדינה ועד סוף שנות ה90  .

חוק חינוך חובה הכניס את  רוב ילדי ישראל למערכת החינוך הממלכתית. הרצון בשוויון   ובצמצום הפערים ,הוביל  להעצמת ריכוז סמכויות הממשלה.

מעמד של עובדי ההוראה כעובדי מדינה ובהמשך תכניות הלימוד משותפות   מעצימים גם הם את ריכוז  הסמכויות בידי הממשלה .

בשנות ה  70-80 הוקמו ועדות על מנת לבחון כיצד ניתן להגדיל את האוטונומיה  הבית ספרית . ההנחיות שפורסמו על ידי הוועדה נקשרו בתנאים מגבילים אשר לא אפשרו  את יישומה הממשי של האוטונומיה .

שנות ה- 90 הביאו "בשורה" אחרת  – ביזור סמכויות והקמת בתי ספר בניהול עצמי. לצערינו גם בשורה זו  עדיין לא הביא לביזור הסמכויות , בתי ספר בניהול עצמי  כיום נתונים  תחת ביקורת תמידית  בתנאים של המשרד .

אני מסכימה עם עמדות הכותב , אכן בתי הספר כיום נתונים עדיין לביקורת המשרד. ביזור הסמכויות לא יעשה כל עוד משרד החינוך לא משנה גישתו . הפיקוח האינטנסיבי והתנאים הרבים  שמציב משרד החינוך לבתי הספר ולרשויות , מונעים מהם להתפתח , מגבילים את היצירתיות והנכונות של מנהלים להעצים את ביה"ס. מעבר לכך ,אני חושבת  שהתנאים , הרפורמות , הדרישות, הבקשות , לא תואמים תמיד את המציאות , יש בשטח גם מורים חרוצים ומדהימים, יש מנהלים שמוכנים להגדיל ולעשות, המוכנים לתת מעצמם מעבר למה שמתבקש , אך בבואם  לעשות זאת הם נתקלים לעיתים  בבירוקרטיה מיותרת שבדרך כלל מנצחת אותם . הדבר גורם לתסכול של העוסקים במלאכה ומוביל לחוסר מוטיבציה.

אך עם זאת אני חייבת לסיים בנימה אופטימית , אני כמורה  מגיעה לביה"ס ואל התלמידים מתוך תחושת מחוייבות אישית , זהו לא רק  מקום עבודתי . מדובר כאן בעתידם של הילדים שלנו . מנהלת ביה"ס היא  אישיות מדהימה הדוגלת בהעצמת מורים מה שתורם מאוד למוטיבציה שלי כמורה .  לכן למרות גישת המערכת , יש אפשרות   "להגדיל ראש ",אני מוצאת לי את הברירות שלי ואת המקומות בהם אני יכולה להתבטא ,ליצור לשנות ולהצליח ...בדרכי שלי  .

עמי וולנסקי - "הדיאלקטיקה שבין מביזור למירכוז "- למאמר לחץ כאן -

החינוך בפינלנד- הטוב ביותר בעולם

בתחילת השבוע שעבר שודרה כתבה בתכנית "המקור" בערוץ 2. הפעם תכנית הביאה כתבת תחקיר על החינוך הפינלנדי . קשה היה להתעלם מההדים שעשתה הכתבה הזו , היא הפכה לנושא הכי מדובר בבית הספר וברחוב .

מסתבר ששם בפינלנד יש להם "נוסחה" למערכת חינוך מוצלחת  המספקת את כל הצדדים: המורים , ההורים, התלמידים.
מיקי רוזנטל , מגיש הכתבה סיכם בדבריו:"ההישגיות מכשילה את המערכת!".
"חינוך להישגיות הוא חינוך של העולם הישן. כי העולם של היום מתנהג כמערכת אחת סגורה, שכל חלקיה תלויים זה בזה. יוצא שחינוך להישגיות אינדיווידואלית, היא מעשה חכם כמו ללמד את יד ימין להערים על יד שמאל.
מחקרים בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית, תורמת לאווירה חיובית בקבוצה, משפרת את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית!
לכן במקום לחנך לתחרות אישית הישג אמיתי צריך להימדד על-פי השתדלות הילד להשתתף כחלק פעיל בחברה, לעזור לה ולפעול למענה."

אני מסכימה עם דבריו של רוזנטל  אך כאשר מדברים על יישום  , נראה כי הדרך עוד ארוכה .
הכתבה מרתקת , היא מציגה מודל שבהחלט אפשר ללמוד ממנו ולקחת  דוגמא , החל מהכשרת סגל ההוראה , דרכי הוראה , סדרי עדיפיות של המערכת , חינוך לערכים ועוד...
עם זאת צריך לבצע התאמות לרוח הישראלית , למנטאליות,לצרכים ולמשאבים....

בעקבות מאמרו של פרופסור וולנסקי - על הסטנדרטים במערכת החינוך והמחיר שהם גובים .

מאמר זה סוקר את תנועות הסטנדרטים  במערכת החינוך ומקורותיה . המאמר מתמקד בארה"ב ובאנגליה . פרופ' וולנסקי  בוחן את הסיבות ,המניעים  וההשפעות שהביאו את מערכות החינוך להשתמש בהצבת הסטנדרטים .

תומכי  גישת הסטנדרטים טוענים כי  הצבתם של סטנדרטים יוצרים סוג של מחויבות  מערכתית לעמוד בהישגים הנדרשים.  מערכת הסטנדרטים  שימשה בין היתר מקור השוואה בין מוסדות שונים לאורך זמן.

בהמשך עוסק המאמר  במחלוקת שהתעוררה בעקבות הסטנדרניזציה , וולנסקי  משווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת מערכת  החינוך כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים , הוא מדבר בעיקר על רמת ההישגים הירודה של התלמידים.

מסקנות המאמר מספרות כי המתנגדים לסטנדרטים אינם מתנגדים לסטנדרטים עצמם  אלא לדרך שבה הסטנדרניזציה יושמה: העמיסה על המורים והורידה מוטיבציה של תלמידים.

המסקנות מדברות גם על תחושת החיוניות של המורה כהכרחית.  ההכרה בכוחו של המורה היא המאפשרת את השינוי .

אני בהחלט מסכימה עם המסקנות שמעלה פרופ' וולנסקי במאמר ובעיקר עם כך שיש להכיר בכוחו של המורה בכדי לאפשר שינוי . השינוי לא יוכל להתחולל ללא  המרצת המחוללים  , אי אפשר להתעלם  ממייצרי הכוח – המורים עצמם .  גם אני בהחלט חושבת שאם אין הרמוניה, אמונה משותפת ושביעות רצון אז המורה פועל מתוך כורח ולא מתוך רצון . יש לנו המורים  קול  שאינו נשמע , לעיתים נדמה כי אפילו  הנציגים שלנו לא כל כך רוצים שנשמיע אותו . הם מכסים אותו בהדים של  תשועת סרק על רפורמות וחידושים. אין  שיתוף פעולה אמיתי עם המורים , בעיקר הטלת מטלות ודרישות, שלעיתים אינן מבוססות מציאות.

אינני חושבת שהצבת סטנדרטים היא  לגמרי  טעות , אך לצד הסטנדרטים או לפניהם יש   להתייחס לדינמיות הקיימת בשטח הן מבחינת הוראה והן מבחינת למידה .   אי אפשר לדרוש  הישג דומה משני ילדים השונים במהותם ,בעיקר מבחינה קוגניטיבית . הסטנדרטים מעמידים את המורים לעיתים במקומות לא רציונאליים, כאשר מאלצים אותם לשפר הישגים ולהגיע לממוצע כיתתי שאינו תואם את המציאות של הרכב התלמידים בכיתה. מקווה שמתי שהוא , יהיה מי שיבין שהתשובות נמצאות הרבה יותר קרוב ממה שנראה לנו.

למאמרו של פרופסור וולנסקי עמי לחץ כאן

The Rise and the Price of the Standards Movement