באחד הקורסים במכללה הזדמן לי לקרא את מאמרו של לארי קיובן {למאמר לחץ כאן} . מאמר זה עוסק ברפורמות החוזרות ונשנות בבתי הספר ובנסיבות לכישלונן . במאמר מוצגים שלוש דוגמאות של רפורמות שהתרחשו בבתי ספר שונים וטיעונים של חוקרים בעניין . בהמשך מביא הכותב מס' קריטריונים שצריכים להילקח חשבון ,כאשר מדברים על רפורמות: 1. כיתת הלימוד: גישת המורה במרכז.2 תכניות לימודים: התכנית האקדמית והתכנית המעשית3. .ריכוז וביזור של הסמכות
הדיון בשאלה: " מדוע הרפורמות חוזרות על עצמן שוב ושוב ?" מביא בעצם הסברים שונים בשלשה תחומים :הסבר רציונאלי, הסבר בתחום הפוליטי , והסבר בתחום הארגוני.
נקודה חשובה במאמר היא:" שמעט מאוד רפורמות שנועדו לשנות משהו בכיתה אכן חצו את סף הכיתה ונשארו בתוכה. לקובעי מדיניות, למורים, לפקידים מקצועיים ולחוקרים חשוב להבין מדוע רפורמות חוזרות אבל מצליחות לעתים נדירות בלבד לשנות מן היסוד את שגרות החינוך הבית-ספרי."
המאמר הביא אותי לחשוב על הרפורמה המיושמת כיום במערכת החינוך בישראל : "אופק חדש" – האם רפורמה זו תביא לידי השינוי ? לאור קריאת המאמר אני חושבת שגם הרפורמה הנוכחית חוזרת על טעויות עבר . בהיבט הרציונאלי ניתן לזהות את אפקט המטוטלת כפי שמתאר קיובן במאמרו , שוב חזרה על דפוסים דומים שהתרחשו בעבר כמו עם ועדת דו"ח דוברת". היבטים פוליטיים כלכליים תופסים את מקומם של של שיקולים עניינים ורלוונטיים . בתחום המוסדי ניתן לקבוע כי קיים פער בין קובעי המדיניות לבין ההוראה בכיתות . קובעי המדיניות רחוקים מהנעשה בשטח ולא כל השינויים תקפים ומועילים .
בנוסף על כך אנו חיים במאה ה21 , המאה אותה אנו מכנים כעת "העידן הטכנולוגי" , השינויים ברפורמה הנוכחית אינם מביאים לידי ביטוי {עדיין} את הפן הטכנולוגי החדשני שהעולם צועד לקראתו .
לעניות לדעתי אין פתרון יחיד ומיוחד . על מנת להגיע לשינוי המיוחל יש לבחון היטב את עצמינו לאור הטעויות שנעשו בעבר , לחקור באמת ולעומק את המצב הנוכחי בשלל התחומים: ההוראתי, הפדגוגי,התוכני, הפיסי , המנטאלי של התלמידים המורים , ההנהלה , הקהילה ועוד ... עלינו לנסות להשתפר ולהתאים את עצמינו עד כמה שאפשר לעידן החדש מבלי להיתלות בשינוי הרדיקאלי שאמור להגיע עם ה"רפורמה" .
