חזרה ללימודים....

לאחר שנה שלמה של התנתקות מההוויה הבית ספרית ושקיעה בלימודים ועניינים שונים , חזרתי לבית הספר עם כוחות מחודשים  ומוטיבציה תקשובית , עם זאת ליוותה אותי גם תחושה מעורבת של התרגשות מהולה בחשש, ההתרגשות כמובן טבעית ומוכרת ולאחר מס' דקות  בכיתה מתחלפת בתחושה של עשייה והשגת יעדים .
בעניין החשש ,עיקרו היה בנושא התקשוב . הגעתי עם הרבה רצון להתחיל בעבודה מתוקשבת ,הכנתי מצגת  דינמית המשלבת בתוכה את כל משימות היום ,  הגעתי לבית הספר יום קודם ,בדקתי שהכל עובד והברקו תקין , מתכוננת לאפס תקלות , אכן התחיל היום  המצגת הופעלה מראש , התלמידים היו נרגשים ,אך התקלות לא אחרו להגיע ....  האינטרנט לא עבד , לא כל מה שתכננתי "הועלה לאויר" ,  המון עניינים מנהליים וטקס שארך כמעט שיעור שלם גזלו המון זמן .
כבר  במהלך הימים הראשונים  החל המרדף אחר המטרות והמטלות , כל הזמן שאלתי את עצמי ,איך  אספיק?
 יכולתי  לוותר , להרים ידיים, לומר לעצמי , זה חסר סיכוי (יכול היה  להיות מאוד נוח) אך המצב כרגע הוא שאין דרך להמנע  מכך , זה כלכך בוער שזה חייב להתבצע , מעבר לכך, אני רוצה את זה !  אין מצב שאני מוותרת בכזו קלות. 
כבר ביום השני ללימודים דאגתי שהאינטרנט יהיה  שוב זמין בכיתתי  , השתמשתי כמובן במצגת שהכנתי (אם כי באופן חלקי ...)
מחר אעביר שיעור על המחאה החברתית .  אני שואלת ,כשיש  אינסוף תיעוד  בנושא  אקטואלי שכזה ,איך אפשר ללמד ללא תמונות וקטעים מהחדשות ? התלמידים מתלהבים מהמדיה משתפים  פעולה , נהנים ולומדים.
שיעורים   שכאלה לא מרגשים  רק את התלמידים אלא גם את מי שעומד מאחוריהם , כמו גלגל שיניים שמתחיל לנוע  ומניע איתו  את כל הגלגלים האחרים ....מחכה בקוצר רוח לשיעור מחר ....
 לסיכום אומר שאני  צועדת לקראת המחר בצעדים  קטנים  אך מביטה קדימה , יש נכונות לא רק שלי אלא גם  של  ההנהלה והצוות .... כמובן שתמיד יהיו תקלות בדרך אבל  מאמינה שבסוף ניישר קו...