החינוך בפינלנד- הטוב ביותר בעולם

בתחילת השבוע שעבר שודרה כתבה בתכנית "המקור" בערוץ 2. הפעם תכנית הביאה כתבת תחקיר על החינוך הפינלנדי . קשה היה להתעלם מההדים שעשתה הכתבה הזו , היא הפכה לנושא הכי מדובר בבית הספר וברחוב .

מסתבר ששם בפינלנד יש להם "נוסחה" למערכת חינוך מוצלחת  המספקת את כל הצדדים: המורים , ההורים, התלמידים.
מיקי רוזנטל , מגיש הכתבה סיכם בדבריו:"ההישגיות מכשילה את המערכת!".
"חינוך להישגיות הוא חינוך של העולם הישן. כי העולם של היום מתנהג כמערכת אחת סגורה, שכל חלקיה תלויים זה בזה. יוצא שחינוך להישגיות אינדיווידואלית, היא מעשה חכם כמו ללמד את יד ימין להערים על יד שמאל.
מחקרים בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית, תורמת לאווירה חיובית בקבוצה, משפרת את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית!
לכן במקום לחנך לתחרות אישית הישג אמיתי צריך להימדד על-פי השתדלות הילד להשתתף כחלק פעיל בחברה, לעזור לה ולפעול למענה."

אני מסכימה עם דבריו של רוזנטל  אך כאשר מדברים על יישום  , נראה כי הדרך עוד ארוכה .
הכתבה מרתקת , היא מציגה מודל שבהחלט אפשר ללמוד ממנו ולקחת  דוגמא , החל מהכשרת סגל ההוראה , דרכי הוראה , סדרי עדיפיות של המערכת , חינוך לערכים ועוד...
עם זאת צריך לבצע התאמות לרוח הישראלית , למנטאליות,לצרכים ולמשאבים....

בעקבות מאמרו של פרופסור וולנסקי - על הסטנדרטים במערכת החינוך והמחיר שהם גובים .

מאמר זה סוקר את תנועות הסטנדרטים  במערכת החינוך ומקורותיה . המאמר מתמקד בארה"ב ובאנגליה . פרופ' וולנסקי  בוחן את הסיבות ,המניעים  וההשפעות שהביאו את מערכות החינוך להשתמש בהצבת הסטנדרטים .

תומכי  גישת הסטנדרטים טוענים כי  הצבתם של סטנדרטים יוצרים סוג של מחויבות  מערכתית לעמוד בהישגים הנדרשים.  מערכת הסטנדרטים  שימשה בין היתר מקור השוואה בין מוסדות שונים לאורך זמן.

בהמשך עוסק המאמר  במחלוקת שהתעוררה בעקבות הסטנדרניזציה , וולנסקי  משווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת מערכת  החינוך כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים , הוא מדבר בעיקר על רמת ההישגים הירודה של התלמידים.

מסקנות המאמר מספרות כי המתנגדים לסטנדרטים אינם מתנגדים לסטנדרטים עצמם  אלא לדרך שבה הסטנדרניזציה יושמה: העמיסה על המורים והורידה מוטיבציה של תלמידים.

המסקנות מדברות גם על תחושת החיוניות של המורה כהכרחית.  ההכרה בכוחו של המורה היא המאפשרת את השינוי .

אני בהחלט מסכימה עם המסקנות שמעלה פרופ' וולנסקי במאמר ובעיקר עם כך שיש להכיר בכוחו של המורה בכדי לאפשר שינוי . השינוי לא יוכל להתחולל ללא  המרצת המחוללים  , אי אפשר להתעלם  ממייצרי הכוח – המורים עצמם .  גם אני בהחלט חושבת שאם אין הרמוניה, אמונה משותפת ושביעות רצון אז המורה פועל מתוך כורח ולא מתוך רצון . יש לנו המורים  קול  שאינו נשמע , לעיתים נדמה כי אפילו  הנציגים שלנו לא כל כך רוצים שנשמיע אותו . הם מכסים אותו בהדים של  תשועת סרק על רפורמות וחידושים. אין  שיתוף פעולה אמיתי עם המורים , בעיקר הטלת מטלות ודרישות, שלעיתים אינן מבוססות מציאות.

אינני חושבת שהצבת סטנדרטים היא  לגמרי  טעות , אך לצד הסטנדרטים או לפניהם יש   להתייחס לדינמיות הקיימת בשטח הן מבחינת הוראה והן מבחינת למידה .   אי אפשר לדרוש  הישג דומה משני ילדים השונים במהותם ,בעיקר מבחינה קוגניטיבית . הסטנדרטים מעמידים את המורים לעיתים במקומות לא רציונאליים, כאשר מאלצים אותם לשפר הישגים ולהגיע לממוצע כיתתי שאינו תואם את המציאות של הרכב התלמידים בכיתה. מקווה שמתי שהוא , יהיה מי שיבין שהתשובות נמצאות הרבה יותר קרוב ממה שנראה לנו.

למאמרו של פרופסור וולנסקי עמי לחץ כאן

The Rise and the Price of the Standards Movement       

על הבלוג הכיתתי שלי

שלום,

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בתהליך למידה תקשובי שאני עורכת בכיתתי.

 באחד הפוסטים  הבטחתי שאני חייבת לפתוח בלוג כיתתי , הבטחתי וקיימתי . אני מלמדת בכיתה ה' בבית ספר יסודי ברמלה ,  כחלק מתהליך הוראת השפה העברית פתחנו בלוג כיתתי בו התלמידים מעלים את המלצותיהם /חוות דעתם על פרטי קריאה שונים .

כתיבת הבלוג בעלת יתרונות מובהקים , הראשון שבהם הוא יתרון לימודי :התלמידים לומדים בכיתה את רזי הכתיבה עפ"י מבנה, לשון ותוכן . הם מגישים את תוצרי הכתיבה שלהם ואז מתחיל תהליך הטיוט, הם מגישים טיוטה ראשונית לאחר בדיקה והערות  , הם כותבים טיוטה נוספת , וכן הלאה , כאשר התוצר מוכן הוא עולה  כרשומה לבלוג .  אין ספק שתהליך הלמידה הוא יעיל ומשמעותי .

כמו כן הבלוג  מאפשר  ללומדים סוג של מראה המשקפת  את העשייה . לתלמידים יש  את היכולת לבחון  ולהעריך את עבודתם תוך התבוננות  בעבודות חבריהם .

היתרון השני הוא  הגברת מוטיבציה : סוף סוף לתלמידים יש במה ראויה  לתוצרים שלהם  , התוצרים אינם נשארים במחברת  אלא מוצגים בבלוג  ופתוחים לקבלת תגובות . באתר הבית ספרי יש קישור לבלוג, כך שכל תלמידי ביה"ס חשופים לבלוג  וכמובן שגם ההורים . אין מילים לתאר את המוטיבציה שהעניין  מחולל בתלמידים . הם לא מפסיקים לשאול האם כבר בדקתי את הטיוטה האחרונה שלהם  , הם מחכים בהתלהבות להערות , מתקנים ומדקדקים בכתיבתם על מנת שאעלה את תוצריהם לאויר .

מעבר ליתרון המוטיבציה והלמידה יש את החיבור לעולמם של הילדים , הבלוג הוא במה להבעת  דעתם האישית על פרטי הקריאה שהם אוהבים .

פרסום העבודות שלהם ברשת   גורם לכך שהמידע שהם מעבדים הופך לידע שיצרו בעצמם . הוא הופך לבעל ערך . המשימות אינן נעשות רק בשביל הציון ולכן ההתייחסות אל הלמידה  שונה באופן מהותי , היא  הופכת למשמעותית ....

מיותר לציין שגם אני נלהבת מאוד  מהתהליך ומהתוצרים , תגובות התלמידים מחזקות אותי  וגורמות לי להמשיך הלאה , לנסות דברים חדשים ומאתגרים...

קישור לבלוג הכיתתי שלי - יומן קריאה כיתה ה'2 בי"ס בן גוריון רמלה

מטרת הבלוג הכיתתי לחץ כאן

קישור לרשומה קודמת שלי - הבלוג כסביבת למידה

מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני על השינוים במערכת החינוך

במאמרו זה{למאמר לחץ כאן } מדבר תומס סרג'ובאני  על הדרכים  לשינוי המיוחל  במערכת החינוך ו בבתי הספר. הוא  מספר שכל הזמן מנסים לחולל שינויים בבתי הספר אך לא תמיד הדבר מחזיק מעמד. מכאן נשאלת השאלה מה הדרך הנכונה לחולל שינוי ? הוא מחלק את מחוללי השינוי לשלשה קטגוריות { מכנה אותם נופי חשיבה } : ארגון , שוק וקהילה . 

1.ארגון בירוקרטי – השינוי יתבצע על ידי מתן הוראות , דרישות וכללים , מבוקר ע"י פיקוח חיצוני . השינוי יערך באופן רציונאלי אחיד ויעיל . לצד החוקים והכללים החדשים יהיו עונשים על מנת לוודא שההוראות יבוצעו. המורה  פועל באופן מאולץ על מנת להימנע מסנקציות .

ארגון אישי – המרצת השינוי מתבססת על אשיותם של המורים וסגנון מנהיגותם  וכן על תאוריות הנעה מבוססות צרכים . המורה פועל על מנת לספק צרכיו באופן די מאולץ .

2.שוק -  השינוי יעשה בעקבות תחרות תמריצים ובחירה אישית . השינוי רציונאלי  ומאולץ הוא נעשה באמצעות אינטרסים אישיים .

3.קהילה – מתחלק ל שלושה  כוחות שינוי : מקצועיים, תרבותיים ודמוקרטיים. ההשלכות של  השינויים הללו הם המועילים ביותר, המורים מפנימים את הנורמות שמחייבות שינוי . מעורבות אישית, אתיקה  וערכים  באים לידי ביטוי בקטגוריה זו .

אם כך מה ממחוללי השינויים הנ"ל הוא האפקטיבי ביותר  לבתי הספר ?  המסקנות שעולות מהמאמר הם, כי מה שמחולל בבתי הספר שינויים מהירים אלה שינויים המבוססים על הדרך הארגונית או בדרך השוק אך אלה גם שינויים שאינם מחזיקים לאורך זמן . אם השאלות הן "מה ישפיע על בית הספר לטווח הארוך ?" או "מה יחולל בבית הספר שינוי עמוק?" הרי תשובה היא  כוחות שינוי המבוססים על תפיסה שרואה בבית ספר כקהילה " . {ת.סרג'ובאני}

אני חושבת שמניסיוני הדל כמורה במערכת רוב  השינויים שניסו לעשות עד היום במערכת  לא היו אלא תמריצים שנועדו להפיק תועלת מערכתית שאינה באה בהלימה עם צרכי ההוראה האישיים של כל מורה  . כאשר מדובר בשינויים  בתוך המערכת אין אפשרות לערוך אותם ללא שיתוף המורים {כולם } בתהליך . לא זוכרת שנשאלתי אי פעם מהם הצרכים המיוחדים שלי או מהן דעותיי לגבי הליכי השינוי  עתידיים {לדוגמא : לפני רפורמת אופק חדש } . המורים בשטח יודעים יותר טוב מכל אחד אחר מהם הצעדים שצריכים להיעשות בכדי לחולל את השינוי המיוחל, אין השינוי יכול להתאים לכלל המורים כפי שדרך הוראה מסויימת אינה מתאימה לכלל התלמידים . וייתכן ששינויים שמתאימים היום למורה עם כיתה אחת , לא יתאימו בשנה אחרת . אי אפשר להיתמך רק מערך שינויים אחד אלא יש צורך במערך דינאמי המאפשר למורה  לסמן את צרכיו ואת תפיסותיו בנושא.

מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני "ארגון ,שוק וקהילה , אסטרטגיות שינוי..."