‏הצגת רשומות עם תוויות עמי וולנסקי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות עמי וולנסקי. הצג את כל הרשומות

יום חמישי, 19 בינואר 2012

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי -יין צ'אנג צ'נג

" בית ספר בניהול עצמי (SBM - School Based Management) הוא אחת המגמות הבין-לאומיות הבולטות לרפורמה בחינוך. היא מדגישה ביזור ברמת בית הספר כאמצעי עיקרי לקדם קבלת החלטות אפקטיבית, שיפור תהליכים פנימיים ושימוש במשאבים בהוראה ובלמידה כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר" (צ'.יין)
לאור מחקריו הקודמים של כותב המאמר הוא מציע מסגרת ידע חדשה של תהליך פנימי , אשר תביא בסופו של דבר ליישום והתפתחות של בית ספר בניהול עצמי.
בעשור האחרון יישמו מעצבי מדיניות ובתי ספר בתחום החינוך יזמות רבות שנועדו לשפר את תפקוד בית הספר. אך עדיין יש ספק רב אם תפקודם של מורים ובתי ספר יכול לענות על האתגרים ועל הצרכים של המאה החדשה. ברחבי העולם מתרחש כיום תהליך של גלובליזציה בתחומים שונים, העולם הופך במהירות לכפר גלובלי. שינוי פרדיגמה בתחום החינוך פורץ ועולה. לדברי צ'נג ,הפרדיגמה צריכה להשתנות מ- פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום ל- פרדיגמה משולשת חדשה. הפרדיגמה החדשה תדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות, תלויות הקשר אצל התלמידים ,ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית. ואת התהליך המשולש (דהיינו, גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך.
משמעויות הלוקליזציה בחינוך הן לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. בהמשך עורך הכותב השוואה בין פרידגמת המשולש החדשה שהוא מציע למול פרדיגמת מסורתית בעלת זיקה למקום. בסופו של דבר טוען כי החזון החדש של בית ספר בניהול עצמי צריך לתמוך בשינוי פרדיגמה - מחינוך מסורתי קשור במקום לקראת חינוך משולש חדש - ולספק סביבת למידה משולשת דהיינו, גלובלית, מותאמת למקום ומותאמת לתלמיד, בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם.
לדעתי עד היום בתי ספר שעברו לניהול עצמי עדיין כבולים בריכוזיות של הממשל ,תכניתו של צ'אנג מציגה חזון שמתאים עצמו למאה הנוכחית ומביא רוח רעננה של שינוי. אין ספק כי יישום מלא של תכנית כזו יצעיד את מערכת החינוך למאה ה21 ויוביל את מערכת החינוך לחדשנות המיוחלת . בארצנו יש לקחת בחשבון קשיים רבים ובעיקר את הקושי בביזור הסמכויות של משרד החינוך שיקשה מאוד על הובלת תהליך שכזה. עם זאת אני מאמינה שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא לערוך שינויים כמו זה שמיציג כאן צ'אנג .
למאמר לחץ כאן

יום שני, 2 בינואר 2012

ביזור ומרכוז סמכויות בין בתי הספר , הרשויות ומשרד החינוך - על פי מאמרו של וולנסקי עמי

  "מיום הקמת המדינה מתקיים מתח בין מגמת החינוך של מערכת החינוך ובין מגמות לביזורה. באינטראקציה הזו שלשה משתתפים: משרד החינוך , הרשויות המקומיות  ובתי הספר " . (ע.וולנסקי)
המאמר מביא  את תמונת המצב על המאבק בין השלטון המרכזי שמעוניין לשמר את מעמדו הריכוזי למול הרשויות המקומיות ובתי הספר המנסים לבזר ריכוזיות זו. המאמר  סורק את   האינטראקציה הזו, מקום המדינה ועד סוף שנות ה90  .
חוק חינוך חובה הכניס את  רוב ילדי ישראל למערכת החינוך הממלכתית. הרצון בשוויון   ובצמצום הפערים ,הוביל  להעצמת ריכוז סמכויות הממשלה.
מעמד של עובדי ההוראה כעובדי מדינה ובהמשך תכניות הלימוד משותפות   מעצימים גם הם את ריכוז  הסמכויות בידי הממשלה .
בשנות ה  70-80 הוקמו ועדות על מנת לבחון כיצד ניתן להגדיל את האוטונומיה  הבית ספרית . ההנחיות שפורסמו על ידי הוועדה נקשרו בתנאים מגבילים אשר לא אפשרו  את יישומה הממשי של האוטונומיה .
שנות ה- 90 הביאו "בשורה" אחרת  – ביזור סמכויות והקמת בתי ספר בניהול עצמי. לצערינו גם בשורה זו  עדיין לא הביא לביזור הסמכויות , בתי ספר בניהול עצמי  כיום נתונים  תחת ביקורת תמידית  בתנאים של המשרד .
אני מסכימה עם עמדות הכותב , אכן בתי הספר כיום נתונים עדיין לביקורת המשרד. ביזור הסמכויות לא יעשה כל עוד משרד החינוך לא משנה גישתו . הפיקוח האינטנסיבי והתנאים הרבים  שמציב משרד החינוך לבתי הספר ולרשויות , מונעים מהם להתפתח , מגבילים את היצירתיות והנכונות של מנהלים להעצים את ביה"ס. מעבר לכך ,אני חושבת  שהתנאים , הרפורמות , הדרישות, הבקשות , לא תואמים תמיד את המציאות , יש בשטח גם מורים חרוצים ומדהימים, יש מנהלים שמוכנים להגדיל ולעשות, המוכנים לתת מעצמם מעבר למה שמתבקש , אך בבואם  לעשות זאת הם נתקלים לעיתים  בבירוקרטיה מיותרת שבדרך כלל מנצחת אותם . הדבר גורם לתסכול של העוסקים במלאכה ומוביל לחוסר מוטיבציה.
אך עם זאת אני חייבת לסיים בנימה אופטימית , אני כמורה  מגיעה לביה"ס ואל התלמידים מתוך תחושת מחוייבות אישית , זהו לא רק  מקום עבודתי . מדובר כאן בעתידם של הילדים שלנו . מנהלת ביה"ס היא  אישיות מדהימה הדוגלת בהעצמת מורים מה שתורם מאוד למוטיבציה שלי כמורה .  לכן למרות גישת המערכת , יש אפשרות   "להגדיל ראש ",אני מוצאת לי את הברירות שלי ואת המקומות בהם אני יכולה להתבטא ,ליצור לשנות ולהצליח ...בדרכי שלי  .

יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

בעקבות מאמרו של פרופסור וולנסקי - על הסטנדרטים במערכת החינוך והמחיר שהם גובים .

מאמר זה סוקר את תנועות הסטנדרטים  במערכת החינוך ומקורותיה . המאמר מתמקד בארה"ב ובאנגליה . פרופ' וולנסקי  בוחן את הסיבות ,המניעים  וההשפעות שהביאו את מערכות החינוך להשתמש בהצבת הסטנדרטים .
תומכי  גישת הסטנדרטים טוענים כי  הצבתם של סטנדרטים יוצרים סוג של מחויבות  מערכתית לעמוד בהישגים הנדרשים.  מערכת הסטנדרטים  שימשה בין היתר מקור השוואה בין מוסדות שונים לאורך זמן.
בהמשך עוסק המאמר  במחלוקת שהתעוררה בעקבות הסטנדרניזציה , וולנסקי  משווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת מערכת  החינוך כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים , הוא מדבר בעיקר על רמת ההישגים הירודה של התלמידים.
מסקנות המאמר מספרות כי המתנגדים לסטנדרטים אינם מתנגדים לסטנדרטים עצמם  אלא לדרך שבה הסטנדרניזציה יושמה: העמיסה על המורים והורידה מוטיבציה של תלמידים.
המסקנות מדברות גם על תחושת החיוניות של המורה כהכרחית.  ההכרה בכוחו של המורה היא המאפשרת את השינוי .
אני בהחלט מסכימה עם המסקנות שמעלה פרופ' וולנסקי במאמר ובעיקר עם כך שיש להכיר בכוחו של המורה בכדי לאפשר שינוי . השינוי לא יוכל להתחולל ללא  המרצת המחוללים  , אי אפשר להתעלם  ממייצרי הכוח – המורים עצמם .  גם אני בהחלט חושבת שאם אין הרמוניה, אמונה משותפת ושביעות רצון אז המורה פועל מתוך כורח ולא מתוך רצון . יש לנו המורים  קול  שאינו נשמע , לעיתים נדמה כי אפילו  הנציגים שלנו לא כל כך רוצים שנשמיע אותו . הם מכסים אותו בהדים של  תשועת סרק על רפורמות וחידושים. אין  שיתוף פעולה אמיתי עם המורים , בעיקר הטלת מטלות ודרישות, שלעיתים אינן מבוססות מציאות.
אינני חושבת שהצבת סטנדרטים היא  לגמרי  טעות , אך לצד הסטנדרטים או לפניהם יש   להתייחס לדינמיות הקיימת בשטח הן מבחינת הוראה והן מבחינת למידה .   אי אפשר לדרוש  הישג דומה משני ילדים השונים במהותם ,בעיקר מבחינה קוגניטיבית . הסטנדרטים מעמידים את המורים לעיתים במקומות לא רציונאליים, כאשר מאלצים אותם לשפר הישגים ולהגיע לממוצע כיתתי שאינו תואם את המציאות של הרכב התלמידים בכיתה. מקווה שמתי שהוא , יהיה מי שיבין שהתשובות נמצאות הרבה יותר קרוב ממה שנראה לנו.
למאמרו של פרופסור וולנסקי עמי לחץ כאן