שימוש בQR כמשחק בתחום ההוראה

הפעם אני מביאה דוגמה לתוצר של עבודה במסגרת הלימודים כפי שהבטחתי בפוסט הקודם שעסק בQR .


במסגרת קורס במכללה העוסק בשילוב משחקים בהוראה , חקרנו את השימוש בQR כמשחק בשיעור . על מנת לעשות זאת היה עלינו לבחור בקהל יעד מתאים לכן פנינו לחינוך א- פורמלי , תנועת הצופים , נעזרנו בבנה של חברתי אשר מדריך בתנועה , הוא סייע בבניית התכנית , ואף תעד במצלמה את הפעילות . הסרטון מציג תקציר של הפעילות .
תגובות הנערים והנערות מובאות בסרטון המוכיח כי אפשר ללמד גם בדרך של משחק .
לאחר למידת הנושא אני חושבת כי אין ספק שבדרך משחק אנו מפיקים למידה בדרך של הנאה הגורמת להנעה... ההנאה מהמשחק מעלה את המוטיבציה של התלמידים להמשיך ללמוד .
QR  שימש בתחילה בעיקר לקידוד מוצרים מסחריים  אך כיום משתמשים בו בכל מקום והוא הופך לנפוץ בתחומים רבים . הדור הצעיר היום מחובר לטכנולוגיה בכל צורה , מערכת החינוך לא יכולה להמשיך ולהתעלם מעובדה זו ועליה לנסות להנגיש לתלמידים את הטכנולוגיה בתוך המערכת , כך עשינו בפעילות  עם השימוש ב"סמארטפונים" כחלק מהלמידה . את האפליקציה של QR  מורידים בקלות לטלפון וניתן לקרוא ממנה את הקודים שמובילים למשימות , לסרטונים לקבצי שמע ועוד . התלמידים לומדים  ונהנים בו זמנית .... איזו דרך נהדרת .
התמונות מדברות בעד עצמן .... צפיה נעימה !

QR קוד

כיום אנו חיים בעידן בו המחשב , הטלפון הנייד, האייפד, האייפוד ועוד חידושים טכנולוגיים למיניהם מנהלים את חיינו.  אנו חיים בזמן בו המידע נגיש לנו בכל רגע ובכל מקום,  הכל בלחיצת כפתור . הכל כאן!   החל  מטקסטים, דרך קבצי שמע וכלה בסרטונים תלת מימדיים  המצויים ברשת .  מעבר למידע, קיימות אפליקציות ותוכנות נהדרות שיכולות להפוך את החינוך למעניין  ולהוביל לשינוי. 

במקומות שונים בעולם החלו להשתמש לאחרונה לא רק במחשבים, אלא גם במכשירים ניידים סלולאריים{סמארטפונים} ככלי למידה {M-LEARNING} . המכשירים הניידים מצוידים באפליקציות יחודיות  אשר מאפשרות לנו כמורים לגוון דרכי הוראה ולהתאים אותן לעולמם של התלמידים . לדוגמה השימוש באפליקציית QR כמכשיר הוראתי.   QR היא אפליקציה המאפשרת קבלה/  שליחה של מידע מכל סוג באמצעות ברקודים דו ממדיים . 

ברקוד על פי שמו העברי הוא קוד המצויר ובנוי בדרך כלל מקווים ובאמצעות עינית מתאימה או קורא ברקודים ניתן לקרוא את התוכן הטמון בו. הברקוד פותח על ידי חברת IBM בשנת 1971.שיטת הברקודים  פותחה על מנת  לאפשר קריאה אוטומטית של תווית מוצרים .  היא מייעלת את העבודה במקומות שבהם יש צורך לסרוק אלפי מוצרים ואף יותר  כמו בסופרמרקט , בחנויות , בספריות וכדו' ... קוד QR הומצא ביפן, בשנת 1994, על ידי "דנסו", חברה בת של קונצרן טויוטה, כקוד לפענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים, לשם פיענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור.

השימוש בברקוד QR נפוץ מאד ביפן, משנת  2006, כמעט כל הטלפונים המשווקים שם מגיעים עם תוכנה לקריאת QR Code. הקוד  משמש בעיקר לעניינים מסחריים אך כיום  משתמשים  בו גם ככלי עזר דידקטי - הוראתי .

כחלק מעבודת גמר בקורס במכללה אנו חוקרים  את השימוש באפליקצייה זו . בקרוב נערוך  ניסוי בתנועת נוער "הצופים " כאשר האפליקציה תהווה  חלק מפעילות חווייתית בנושא יום הצופה . על החניכים יהיה להשתמש באפליקציה כדי לקבל רמזים על המשימה .בסופה של כל משימה  עליהם להגיע למספר מסוים . בסופן של כל המשימות על החניכים יהיה להרכיב מס' קוד שיוביל אותם אל פרס . מטרת הפעילות היא לעורר מוטיבציה ללמידת הנושא וכן לגבש את הקבוצה . אני מקווה שהפעילות תשיג מטרות אלה, כמו כן מקווה בהמשך להעלות סרטון המתעד את הפעילות .   

הנה קישור QR .... הפעילו את הסמארטפונים ותגיעו למחולל קודים קל לתפעול  ...מדהים כמה שזה פשוט .

למי שמעוניין להגיע למחולל דרך המחשב הנה הקישור גם כאן
http://goqr.me/

ביזור ומרכוז סמכויות בין בתי הספר , הרשויות ומשרד החינוך - על פי מאמרו של וולנסקי עמי

  "מיום הקמת המדינה מתקיים מתח בין מגמת החינוך של מערכת החינוך ובין מגמות לביזורה. באינטראקציה הזו שלשה משתתפים: משרד החינוך , הרשויות המקומיות  ובתי הספר " . (ע.וולנסקי)

המאמר מביא  את תמונת המצב על המאבק בין השלטון המרכזי שמעוניין לשמר את מעמדו הריכוזי למול הרשויות המקומיות ובתי הספר המנסים לבזר ריכוזיות זו. המאמר  סורק את   האינטראקציה הזו, מקום המדינה ועד סוף שנות ה90  .

חוק חינוך חובה הכניס את  רוב ילדי ישראל למערכת החינוך הממלכתית. הרצון בשוויון   ובצמצום הפערים ,הוביל  להעצמת ריכוז סמכויות הממשלה.

מעמד של עובדי ההוראה כעובדי מדינה ובהמשך תכניות הלימוד משותפות   מעצימים גם הם את ריכוז  הסמכויות בידי הממשלה .

בשנות ה  70-80 הוקמו ועדות על מנת לבחון כיצד ניתן להגדיל את האוטונומיה  הבית ספרית . ההנחיות שפורסמו על ידי הוועדה נקשרו בתנאים מגבילים אשר לא אפשרו  את יישומה הממשי של האוטונומיה .

שנות ה- 90 הביאו "בשורה" אחרת  – ביזור סמכויות והקמת בתי ספר בניהול עצמי. לצערינו גם בשורה זו  עדיין לא הביא לביזור הסמכויות , בתי ספר בניהול עצמי  כיום נתונים  תחת ביקורת תמידית  בתנאים של המשרד .

אני מסכימה עם עמדות הכותב , אכן בתי הספר כיום נתונים עדיין לביקורת המשרד. ביזור הסמכויות לא יעשה כל עוד משרד החינוך לא משנה גישתו . הפיקוח האינטנסיבי והתנאים הרבים  שמציב משרד החינוך לבתי הספר ולרשויות , מונעים מהם להתפתח , מגבילים את היצירתיות והנכונות של מנהלים להעצים את ביה"ס. מעבר לכך ,אני חושבת  שהתנאים , הרפורמות , הדרישות, הבקשות , לא תואמים תמיד את המציאות , יש בשטח גם מורים חרוצים ומדהימים, יש מנהלים שמוכנים להגדיל ולעשות, המוכנים לתת מעצמם מעבר למה שמתבקש , אך בבואם  לעשות זאת הם נתקלים לעיתים  בבירוקרטיה מיותרת שבדרך כלל מנצחת אותם . הדבר גורם לתסכול של העוסקים במלאכה ומוביל לחוסר מוטיבציה.

אך עם זאת אני חייבת לסיים בנימה אופטימית , אני כמורה  מגיעה לביה"ס ואל התלמידים מתוך תחושת מחוייבות אישית , זהו לא רק  מקום עבודתי . מדובר כאן בעתידם של הילדים שלנו . מנהלת ביה"ס היא  אישיות מדהימה הדוגלת בהעצמת מורים מה שתורם מאוד למוטיבציה שלי כמורה .  לכן למרות גישת המערכת , יש אפשרות   "להגדיל ראש ",אני מוצאת לי את הברירות שלי ואת המקומות בהם אני יכולה להתבטא ,ליצור לשנות ולהצליח ...בדרכי שלי  .

עמי וולנסקי - "הדיאלקטיקה שבין מביזור למירכוז "- למאמר לחץ כאן -

בעקבות מאמרו של פרופסור וולנסקי - על הסטנדרטים במערכת החינוך והמחיר שהם גובים .

מאמר זה סוקר את תנועות הסטנדרטים  במערכת החינוך ומקורותיה . המאמר מתמקד בארה"ב ובאנגליה . פרופ' וולנסקי  בוחן את הסיבות ,המניעים  וההשפעות שהביאו את מערכות החינוך להשתמש בהצבת הסטנדרטים .

תומכי  גישת הסטנדרטים טוענים כי  הצבתם של סטנדרטים יוצרים סוג של מחויבות  מערכתית לעמוד בהישגים הנדרשים.  מערכת הסטנדרטים  שימשה בין היתר מקור השוואה בין מוסדות שונים לאורך זמן.

בהמשך עוסק המאמר  במחלוקת שהתעוררה בעקבות הסטנדרניזציה , וולנסקי  משווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת מערכת  החינוך כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים , הוא מדבר בעיקר על רמת ההישגים הירודה של התלמידים.

מסקנות המאמר מספרות כי המתנגדים לסטנדרטים אינם מתנגדים לסטנדרטים עצמם  אלא לדרך שבה הסטנדרניזציה יושמה: העמיסה על המורים והורידה מוטיבציה של תלמידים.

המסקנות מדברות גם על תחושת החיוניות של המורה כהכרחית.  ההכרה בכוחו של המורה היא המאפשרת את השינוי .

אני בהחלט מסכימה עם המסקנות שמעלה פרופ' וולנסקי במאמר ובעיקר עם כך שיש להכיר בכוחו של המורה בכדי לאפשר שינוי . השינוי לא יוכל להתחולל ללא  המרצת המחוללים  , אי אפשר להתעלם  ממייצרי הכוח – המורים עצמם .  גם אני בהחלט חושבת שאם אין הרמוניה, אמונה משותפת ושביעות רצון אז המורה פועל מתוך כורח ולא מתוך רצון . יש לנו המורים  קול  שאינו נשמע , לעיתים נדמה כי אפילו  הנציגים שלנו לא כל כך רוצים שנשמיע אותו . הם מכסים אותו בהדים של  תשועת סרק על רפורמות וחידושים. אין  שיתוף פעולה אמיתי עם המורים , בעיקר הטלת מטלות ודרישות, שלעיתים אינן מבוססות מציאות.

אינני חושבת שהצבת סטנדרטים היא  לגמרי  טעות , אך לצד הסטנדרטים או לפניהם יש   להתייחס לדינמיות הקיימת בשטח הן מבחינת הוראה והן מבחינת למידה .   אי אפשר לדרוש  הישג דומה משני ילדים השונים במהותם ,בעיקר מבחינה קוגניטיבית . הסטנדרטים מעמידים את המורים לעיתים במקומות לא רציונאליים, כאשר מאלצים אותם לשפר הישגים ולהגיע לממוצע כיתתי שאינו תואם את המציאות של הרכב התלמידים בכיתה. מקווה שמתי שהוא , יהיה מי שיבין שהתשובות נמצאות הרבה יותר קרוב ממה שנראה לנו.

למאמרו של פרופסור וולנסקי עמי לחץ כאן

The Rise and the Price of the Standards Movement       

על הבלוג הכיתתי שלי

שלום,

הפעם אני רוצה לשתף אתכם בתהליך למידה תקשובי שאני עורכת בכיתתי.

 באחד הפוסטים  הבטחתי שאני חייבת לפתוח בלוג כיתתי , הבטחתי וקיימתי . אני מלמדת בכיתה ה' בבית ספר יסודי ברמלה ,  כחלק מתהליך הוראת השפה העברית פתחנו בלוג כיתתי בו התלמידים מעלים את המלצותיהם /חוות דעתם על פרטי קריאה שונים .

כתיבת הבלוג בעלת יתרונות מובהקים , הראשון שבהם הוא יתרון לימודי :התלמידים לומדים בכיתה את רזי הכתיבה עפ"י מבנה, לשון ותוכן . הם מגישים את תוצרי הכתיבה שלהם ואז מתחיל תהליך הטיוט, הם מגישים טיוטה ראשונית לאחר בדיקה והערות  , הם כותבים טיוטה נוספת , וכן הלאה , כאשר התוצר מוכן הוא עולה  כרשומה לבלוג .  אין ספק שתהליך הלמידה הוא יעיל ומשמעותי .

כמו כן הבלוג  מאפשר  ללומדים סוג של מראה המשקפת  את העשייה . לתלמידים יש  את היכולת לבחון  ולהעריך את עבודתם תוך התבוננות  בעבודות חבריהם .

היתרון השני הוא  הגברת מוטיבציה : סוף סוף לתלמידים יש במה ראויה  לתוצרים שלהם  , התוצרים אינם נשארים במחברת  אלא מוצגים בבלוג  ופתוחים לקבלת תגובות . באתר הבית ספרי יש קישור לבלוג, כך שכל תלמידי ביה"ס חשופים לבלוג  וכמובן שגם ההורים . אין מילים לתאר את המוטיבציה שהעניין  מחולל בתלמידים . הם לא מפסיקים לשאול האם כבר בדקתי את הטיוטה האחרונה שלהם  , הם מחכים בהתלהבות להערות , מתקנים ומדקדקים בכתיבתם על מנת שאעלה את תוצריהם לאויר .

מעבר ליתרון המוטיבציה והלמידה יש את החיבור לעולמם של הילדים , הבלוג הוא במה להבעת  דעתם האישית על פרטי הקריאה שהם אוהבים .

פרסום העבודות שלהם ברשת   גורם לכך שהמידע שהם מעבדים הופך לידע שיצרו בעצמם . הוא הופך לבעל ערך . המשימות אינן נעשות רק בשביל הציון ולכן ההתייחסות אל הלמידה  שונה באופן מהותי , היא  הופכת למשמעותית ....

מיותר לציין שגם אני נלהבת מאוד  מהתהליך ומהתוצרים , תגובות התלמידים מחזקות אותי  וגורמות לי להמשיך הלאה , לנסות דברים חדשים ומאתגרים...

קישור לבלוג הכיתתי שלי - יומן קריאה כיתה ה'2 בי"ס בן גוריון רמלה

מטרת הבלוג הכיתתי לחץ כאן

קישור לרשומה קודמת שלי - הבלוג כסביבת למידה

מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני על השינוים במערכת החינוך

במאמרו זה{למאמר לחץ כאן } מדבר תומס סרג'ובאני  על הדרכים  לשינוי המיוחל  במערכת החינוך ו בבתי הספר. הוא  מספר שכל הזמן מנסים לחולל שינויים בבתי הספר אך לא תמיד הדבר מחזיק מעמד. מכאן נשאלת השאלה מה הדרך הנכונה לחולל שינוי ? הוא מחלק את מחוללי השינוי לשלשה קטגוריות { מכנה אותם נופי חשיבה } : ארגון , שוק וקהילה . 

1.ארגון בירוקרטי – השינוי יתבצע על ידי מתן הוראות , דרישות וכללים , מבוקר ע"י פיקוח חיצוני . השינוי יערך באופן רציונאלי אחיד ויעיל . לצד החוקים והכללים החדשים יהיו עונשים על מנת לוודא שההוראות יבוצעו. המורה  פועל באופן מאולץ על מנת להימנע מסנקציות .

ארגון אישי – המרצת השינוי מתבססת על אשיותם של המורים וסגנון מנהיגותם  וכן על תאוריות הנעה מבוססות צרכים . המורה פועל על מנת לספק צרכיו באופן די מאולץ .

2.שוק -  השינוי יעשה בעקבות תחרות תמריצים ובחירה אישית . השינוי רציונאלי  ומאולץ הוא נעשה באמצעות אינטרסים אישיים .

3.קהילה – מתחלק ל שלושה  כוחות שינוי : מקצועיים, תרבותיים ודמוקרטיים. ההשלכות של  השינויים הללו הם המועילים ביותר, המורים מפנימים את הנורמות שמחייבות שינוי . מעורבות אישית, אתיקה  וערכים  באים לידי ביטוי בקטגוריה זו .

אם כך מה ממחוללי השינויים הנ"ל הוא האפקטיבי ביותר  לבתי הספר ?  המסקנות שעולות מהמאמר הם, כי מה שמחולל בבתי הספר שינויים מהירים אלה שינויים המבוססים על הדרך הארגונית או בדרך השוק אך אלה גם שינויים שאינם מחזיקים לאורך זמן . אם השאלות הן "מה ישפיע על בית הספר לטווח הארוך ?" או "מה יחולל בבית הספר שינוי עמוק?" הרי תשובה היא  כוחות שינוי המבוססים על תפיסה שרואה בבית ספר כקהילה " . {ת.סרג'ובאני}

אני חושבת שמניסיוני הדל כמורה במערכת רוב  השינויים שניסו לעשות עד היום במערכת  לא היו אלא תמריצים שנועדו להפיק תועלת מערכתית שאינה באה בהלימה עם צרכי ההוראה האישיים של כל מורה  . כאשר מדובר בשינויים  בתוך המערכת אין אפשרות לערוך אותם ללא שיתוף המורים {כולם } בתהליך . לא זוכרת שנשאלתי אי פעם מהם הצרכים המיוחדים שלי או מהן דעותיי לגבי הליכי השינוי  עתידיים {לדוגמא : לפני רפורמת אופק חדש } . המורים בשטח יודעים יותר טוב מכל אחד אחר מהם הצעדים שצריכים להיעשות בכדי לחולל את השינוי המיוחל, אין השינוי יכול להתאים לכלל המורים כפי שדרך הוראה מסויימת אינה מתאימה לכלל התלמידים . וייתכן ששינויים שמתאימים היום למורה עם כיתה אחת , לא יתאימו בשנה אחרת . אי אפשר להיתמך רק מערך שינויים אחד אלא יש צורך במערך דינאמי המאפשר למורה  לסמן את צרכיו ואת תפיסותיו בנושא.

מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני "ארגון ,שוק וקהילה , אסטרטגיות שינוי..."

חוזרת אליכם...

היי ,

עבר זמן מה מאז כתבתי את הרשומה האחרונה שלי , אני חייבת להתוודות , כי אמנם כתיבת הבלוג היא חלק מפרוייקט הגמר שלי , אך היא גורמת לי סוג של הנאה , סוג של מטה חשיבה על מה שאני עוברת בתחום לימודי לתואר . עם כל הקושי המצפה לנו בסמסטר הקרוב זה החלק של העבודה שאני שמחה לחזור אליו.

לפני שאמשיך ,אעדכן אתכם במצבי כעת : אני עובדת בבית הספר כעת עם מחשב למרות כל הקשיים שקמים בדרך. בקרוב מתקינים לי מקרן קבוע בכיתה אבל עד אז אני מסתפקת במקרן הנייד , בית הספר עובד עם אופק ו"אלנט" במתמטיקה ואנגלית .  בשאר הנושאים המחשב נמצא בכיתה ומספק לנו את המידע /ההמחשות הנוספים ,כאשר יש צורך. זה עדיין לא  מתוקשב  ברמה הנדרשת אבל בהחלט אני בתחילת הדרך והשינוי מורגש  באוויר .

בעוד אני עוסקת בכתיבת הפוסט אני נתקלת בכתבה ישנה מאוד  מאולפן שישי בה  יאיר לפיד מציג את כיתת העתיד אי אפשר לראות את הכתבה ולא לקנא ...,   "עת הדעת"  מאפשרים את הקסם .... לכתבה לחץ כאן

מתחילים סימסטר אחרון ,  בין הלימודים , העבודה , הבית , הילדים .... אני אמשיך לעדכן ולכתוב מה חדש ומה  שמעניין ...



http://www.mako.co.il/news-israel/education/Article-106aee3744e5521004.htm

לא כל הנוצץ זהב

בשיעור האחרון ב"הערכת טכנולוגיות למידה" - ד"ר אייל ליאת, היינו צריכים לנתח סרטון למידה כלשהו ולהביע דעתינו על איכותו ותוכנו ...
הדבר הביא אותי לחשוב על בחירתינו בחומרי למידה ראויים ללמידה . הרשת כולה מוצפת בחומרי למידה שונים ומגוונים מדפי עבודה לשיעורים פרונטליים, דרך מצגות שונות, ועד לשיעורים מתוקשבים ...{כמובן שיש  אין סוף דוגמאות שאין טעם להרחיב עליהן כאן . אתם בטח מכירים טוב ממני .}. לעיתים אנו נוטים "להתלהב" מקובץ מסויים מסרטון יפה או מצגת מקסים, אנחנו כל כך נלהבים להשתמש בו וממהרים להציג  אותו בפני התלמידים מבלי להעמיק בחשיבה .
כאן הייתי רוצה לעורר מס' נקודות למחשבה שיסייעו לנו בבחירה :
זמן -מהו אורך הקובץ? כמה זמן הוא גוזל מהשיעור?
איכות תוכן- האם הוא מתאים לאוכלוסיית הגיל? האם ראוי להשתמש בו בפני תלמידים{חינוכי/ לא חינוכי}? מהו המסר?מה המטרה שלי בהצגת הקובץ? אוצר מילים .
איכות טכנולוגית - רזולוציה /קול / שיהיו ברורים ומובנים - האם יש הפרעות ברקע שעלולות להסיח את הקשב לעניין אחר?
רלוונטיות - האם זה מתאים לתוכן הנלמד? האם זה מתאים לתלמידים ?האם זה אקטואלי ?
אפקטיביות - מה התועלת ? מה אני יכולה להפיק מהקובץ למען השגת המטרות של השיעור ? כיצד אשתמש בקובץ זה ביעילות על מנת לממש את הלמידה  האולטימטיבית?
לסיכום אומר כי "לא כל הנוצץ זהב" ,
בבואנו להשתמש בקובץ מסויים ששמחנו למצוא  ברשת  אל לנו למהר ולהציג אותו בשיעור .
 עלינו לבדוק,  להפעיל שיקול דעת  והערכה מחושבת ,ממקום של ידע פדגוגי וחינוכי האמור לבוא לידי ביטוי  בדיוק במקום זה.

הלוח האינטר אקטיבי

"הלוח האינטראקטיבי {הנפוץ בשמו :"הלח החכם } מאפשר חיבור בין הלוח ובין המחשב , והופכם לכלי אחד המשלב את יכולתיהם של השניים... הלוח מעניק הן למורים והן לתלמידים גישה מיידית ליישומים  במחשב ובאינטרנט ...הלוח מאפשר מעבר להוראה בסביבה מתוקשבת בכיתה בדרך פדגוגית המעודדת שיתוף תלמידים ומאפשר למידה- הוראה אינטראקטיביות "{י.עשת,א.כספי,2010}.

הלוחהאינטראקטיבי  אכן מאפשר מעבר להוראה בסביבה מתוקשבת ,אך נשאלת השאלה  האם הוא משפר את אסטרטגיות ההוראה-  למידה ?  האם בעקבות  השימוש בו יוכלו התלמידים לשפר את ההישגים/ הפוטנציאל שלהם  ?

ובכן, התשובה  אינה  חד משמעית  , לדעתי הלוח החכם יביא תועלת למורים בכדי לשפר את אסטרטגיות ההוראה שלהם :יגוון ,יוסיף היבטים שונים וחדשניים  לשיעור ואף יתן מענה חלקי לשונות בין התלמידים . זאת בתנאי שישכיל המורה להבין את הצורך בשינוי . אך האם יהה כך גם לגבי שיפור דרכי הלמידה של  הלומדים ? בעניין זה אני  חלוקה בדעתי, מצד אחד אין ספק כי הלוח ייצור עניין בשיעור ,יעורר את התלמידים להתבוננן בלוח ובייצוג החדשני  של חומר הלמידה . מצד שני ,  דרכי הלמידה חייבות להתבסס גם על חשיבה מסדר גבוה ,על יכולת הבעה ועל יישום  של החומר הנלמד. לשם כך לא די  בכפתורי לחיצה כמו בשעשועוני טריוויה .

לסיכום, אני בהחלט חושבת שהלוח החכם יתרום לתהליכי הוראה למידה  . עם כניסתו למערכת הוא יהווה פלטפורמה נהדרת לתחילתו של עידן התקשוב.אני אשמח מאוד אם בכיתתי יוצב הלוח החכם,  אך לא די בכך . הלוח החכם הוא עדיין רק לוח!  יותר יפה , יותר מעניין , יותר אנטראקטיבי אבל עדיין רק לוח, שבעזרתו נציג את חומר הלמידה . עלינו  להבין כי חשוב לגרום לתלמידים לחשוב , לחקור, לדמיין, להביע וליצור  בכוחות עצמם .   תפקידו של המורה הוא לשלב את יישומי הלוח ולהשתמש בם  כ"מקפצה"  ללמידה האמיתית.

נ.ב

לא כך תהה דעתי  שישולב מחשב נייד {לכל תלמיד }המתחבר אל הלוח - כן .....אז הסיפור יהיה לגמרי אחרת......

ביבליוגרפיה
ספר כנס צ'ייס למחקר טכנולוגיות למידה 2010: האדם הלומד בעידן הטכנולוגי,  

י' עשת-אלקלעי, א' כספי, ס' עדן, נ' גרי, י' יאיר (עורכים (רעננה: האוניברסיטה הפתוחה

למאמר

30 שנה של נסיונות ודבר לא השתנה . האם להמשיך לחכות ?

בעקבות קריאת מאמר "שלשה עשורים של תכניות תקשוב לאומיות  במערכת החינוך הישראלית" {צ. אלגלי,י.קלמן 2011} אני כותבת שוב על  הצורך הגדול של מערכת החינוך לבצע שינוים . 30 שנים  של ניסיונות "לתקשב" את המערכת ואנחנו עדיין נמצאים בתחתית הרשימה של המדינות עם מערכות חינוך מתוקשבות .

המאמר עוסק בסקירת ההתפתחות ההיסטורית של מערכות התקשוב במערכת החינוך בישראל .

"מתוך מגוון המטרות שהוצבו בתכניות אלה ניתן ללמוד על מגמות ספיראליות , מטרות שהיו ונעלמו , כאלה שנותרו לאורך הדרך וכאלה שהופיעו עם השנים או באו ונעלמו לסירוגין.להופעה וההיעלמות של מטרות אלה יש משמעות וסיבות הנעוצות בסביבה החברתית , הפוליטית והטכנולוגית שבה התפתחות התכניות ." {צ. אלגלי,י.קלמן 2011}

מתוך קריאת המאמר עולה בי המסקנה כי משרד החינוך והממשלה שמים להם את העניין למטרה כבר 30 שנים אבל בשטח התוצאות אינן נוכחות. כעת כאשר אני לומדת במגמה אני כל כך כמהה לשינוי הזה , מבחינתי השינוי יהיה רק הציוד, לכל השאר אני אדאג בכיתתי . החלטתי, אני לא מחכה!   לאחר שנת השבתון שלי ולאחר שיחה עם מנהלת  מדהימה ,דאגתי  שבכיתתי יהיה מקרן ,אינטרנט וכמובן מחשב , בבית הספר יש כרגע רק 16 מחשבים ניידים אז ....אני מתחילה עם מה שקיים .

אמנם צריך שידאגו לכך ברמה המערכתית , אבל אני כבר שם , לא ממתינה אפילו עוד דקה , למזלי הרב בבית ספרי יש מי שיעודד ויתמוך {במידת האפשרויות המוגבלות} ברצון שלי להתקדם הלאה .  מעתה ואילך המחשב  האינטרנט , המקרן , התכנות והתכניות הנהדרות יהיו לא רק מנת חלקי אלא גם מנת חלקם של תלמידי.

למאמר לחץ כאן  

צ. אלגלי,י.קלמן 2011  "שלשה עשורים של תכניות תקשוב לאומיות  במערכת החינוך הישראלית"

יאיר לפיד על אמון בחינוך

בעקבות הפוסט הקודם שלי הגעתי למאמר של יאיר לפיד בעניין החינוך  שבראשיתו הוא מזכיר את קן רובינסון   , המאמר הזה עלה כנושא שיחה בשיעור בו אני לומדת במכללה וכמובן גם כנושא שמדברים עליו בין כתלי בית הספר . יאיר לפיד אחד הכותבים המוערכים בעיני  כותב על אמון המערכת ,כמשפט מסכם  במרכז המאמר , כתב: " זו מערכת שאין לה אמון. אין לה אמון במורים, ואין לה אמון בתלמידים, ואין לה אמון בעצמה." {לפיד 2011}

לדעתי מאמר חובה לקריאה ,כתיבה קולחת , כל כך נוגע עד שגרם לי לתהות כמה ימים בעניין .

ולאחר מספר ימים של תהיה ומחשבה אני מרגישה צורך עז לכתוב . ראשית אומר שאני כל כך מזדהה עם הדברים שהוא כותב , אין ספק שהגישה של המערכת היא כמו מקל בגלגל האופניים . זה נכון ! המערכת מקשה עלינו המורים והתלמידים עד מאוד , ועד שתבוא המהפכה{או הישועה איך שתקראו לזה}  אל לנו להישאר אדישים .

 אני כמורה בתוך המערכת יודעת  עד כמה מורות  פועלות על הנעת מוטיבציה ואמון של תלמידיהן ללא שום הכרה או מדידה מצד המערכת { וטוב שכך אחרת...מי יודע ...}. 

 דוגמה קטנה מעולמי האישי  ...אני מכירה מורה שתלתה ציור של תלמידתה על ארונה האישי בכיתה , הייתה זו תלמידה שלא הייתה מקובלת חברתית ואף ציוניה היו נמוכים , הכישור הבולט שלה היה ציור . הציור היה תלוי על הארון ובכל פעם שהדבק נחלש המורה טרחה להדביקו מחדש , לפחות אחת לשבוע הייתה המורה מתייחסת לציור שעל ארונה והייתה מתמוגגת ממנו כדרך אגב לעיניהן המשתהות של תלמידי הכיתה .

 אותה התלמידה לא הפכה מכך לתלמידה מצטיינת או  למלכת הכיתה אבל בהחלט חל שיפור בהעלאת הביטחון העצמי שלה ובשיפור המוטיבציה ללמידה . אין ספק כלל כי התלמידה חשה שהמורה שלה מאמינה בה , בסוף שנה התלמידה הביאה במתנה למורה ציור מצבעי מים שצוייר על בד קנבס , היא חיכתה שהמורה תגיע כדי להביא לה את הציור היא ידעה שתגבותה של המורה לא תאכזב . ואמרה: אני רוצה שיהיה לך ציור שתוכלי לתלות גם בבית ....המורה הביטה בילדה בהתרגשות ...הבטיחה וקיימה .....

התלמידה הייתה כל כך בטוחה בעצמה וביצירה שלה , היה לה ברור שהמורה תשמח לתלות את הציור בביתה . האם זו לא דוגמה למתן אמון ...

אולי למערכת אין אמון בעצמה ,במורים ובתלמידים אבל אני מכירה עוד המון סיפורים ובטח גם אתם של מורים רבים שמאמינים עד אין סוף בתלמידים שלהם אני מרשה לעצמי  לפרגן למורים ,כי אולי בכל זאת, למרות כל המקלות בגלגלים ,  עשו משהו נכון וטוב בדרך......

ובגיל 24  כשהם מצליחים במקומות אחרים אולי לא רק הצבא הוא זה שחינך אותם ....

המאמר של יאיר לפיד "בעיה של אמון " לחץ כאן

TEDקן רובינסון- מהי מטרת החינוך?

ועידת"טד" TED (Technology, Entertainment, Design] היא ועידה אקדמית שנתית העוסקת במגוון רחב של נושאים בהם חינוך, תרבות , מדע ,אמנות ,פוליטיקה , עיצוב, ועוד...הרעיון המרכזי של הועידה הוא להפיץ רעיונות , לשתף בידע ולהעביר הלאה את המסר. בין הנואמים בועידה בעבר היו נשיא ארה"ב , ביל גייטס , אל גור , לארי פייג' ועוד ....
לא מזמן עלתה התכנית" TED" בערוץ 2 מדי שבוע מביא יאיר לפיד את מיטב ההרצאות של טד ומשדר אותן בערב, ההרצאה הראשונה שבחר לפיד לשדר עוסקת במטרת החינוך בעולם ע"י קן רובינסון . לא סתם נבחרה הרצאה זו לעלות ראשונה לשידור , אין ספק כי עניין החינוך בוער לא רק באנשי חינוך אלא גם בכלל אזרחי המדינה והעולם. קן רובינסון מציג את הגישה הלינארית של מערכת החינוך כיום הוא מדבר על הצורך לא רק בשינוי אלא בהתבוננות מחדש והתאמה למאה . הייתי חייבת להביא לכם את הקטע לצפייה , אני חושבת שזה סרט חובה לכולנו בכלל וכאנשי חינוך בפרט.
האם אנחנו מבזבזים 15 שנים בלימודי סרק? קן רובינסון מציע רעיון חלופי .
צפו בסרט , מרתק!

הנה הקישור :

http://reshet.ynet.co.il/Shows/Ted_video/videomarklist,184821