יום חמישי, 19 בינואר 2012

חזון חדש של בתי ספר בניהול עצמי -יין צ'אנג צ'נג

" בית ספר בניהול עצמי (SBM - School Based Management) הוא אחת המגמות הבין-לאומיות הבולטות לרפורמה בחינוך. היא מדגישה ביזור ברמת בית הספר כאמצעי עיקרי לקדם קבלת החלטות אפקטיבית, שיפור תהליכים פנימיים ושימוש במשאבים בהוראה ובלמידה כדי לענות על צורכי החינוך הייחודיים של כל בית ספר" (צ'.יין)
לאור מחקריו הקודמים של כותב המאמר הוא מציע מסגרת ידע חדשה של תהליך פנימי , אשר תביא בסופו של דבר ליישום והתפתחות של בית ספר בניהול עצמי.
בעשור האחרון יישמו מעצבי מדיניות ובתי ספר בתחום החינוך יזמות רבות שנועדו לשפר את תפקוד בית הספר. אך עדיין יש ספק רב אם תפקודם של מורים ובתי ספר יכול לענות על האתגרים ועל הצרכים של המאה החדשה. ברחבי העולם מתרחש כיום תהליך של גלובליזציה בתחומים שונים, העולם הופך במהירות לכפר גלובלי. שינוי פרדיגמה בתחום החינוך פורץ ועולה. לדברי צ'נג ,הפרדיגמה צריכה להשתנות מ- פרדיגמה מסורתית בעלת זיקה למקום ל- פרדיגמה משולשת חדשה. הפרדיגמה החדשה תדגיש פיתוח אינטליגנציות מרובות, תלויות הקשר אצל התלמידים ,ובהן אינטליגנציה טכנולוגית, כלכלית, חברתית, מדינית, תרבותית ולימודית. ואת התהליך המשולש (דהיינו, גלובליזציה, לוקליזציה והתאמה אישית) בחינוך.
משמעויות הלוקליזציה בחינוך הן לדאוג למרב הרלוונטיות המקומית, לתמיכת הקהילה וליזמה בחינוך, בהוראה ובלמידה. בהמשך עורך הכותב השוואה בין פרידגמת המשולש החדשה שהוא מציע למול פרדיגמת מסורתית בעלת זיקה למקום. בסופו של דבר טוען כי החזון החדש של בית ספר בניהול עצמי צריך לתמוך בשינוי פרדיגמה - מחינוך מסורתי קשור במקום לקראת חינוך משולש חדש - ולספק סביבת למידה משולשת דהיינו, גלובלית, מותאמת למקום ומותאמת לתלמיד, בעלת תמיכה של טכנולוגיית מידע וסוגים שונים של יצירת קשרים מקומיים ועולמיים, במטרה לפתח את יכולת הלמידה העצמאית המשולשת של התלמידים ואת האינטליגנציות המרובות שלהם.
לדעתי עד היום בתי ספר שעברו לניהול עצמי עדיין כבולים בריכוזיות של הממשל ,תכניתו של צ'אנג מציגה חזון שמתאים עצמו למאה הנוכחית ומביא רוח רעננה של שינוי. אין ספק כי יישום מלא של תכנית כזו יצעיד את מערכת החינוך למאה ה21 ויוביל את מערכת החינוך לחדשנות המיוחלת . בארצנו יש לקחת בחשבון קשיים רבים ובעיקר את הקושי בביזור הסמכויות של משרד החינוך שיקשה מאוד על הובלת תהליך שכזה. עם זאת אני מאמינה שבסופו של דבר לא תהיה ברירה אלא לערוך שינויים כמו זה שמיציג כאן צ'אנג .
למאמר לחץ כאן

יום חמישי, 12 בינואר 2012

QR קוד

כיום אנו חיים בעידן בו המחשב , הטלפון הנייד, האייפד, האייפוד ועוד חידושים טכנולוגיים למיניהם מנהלים את חיינו.  אנו חיים בזמן בו המידע נגיש לנו בכל רגע ובכל מקום,  הכל בלחיצת כפתור . הכל כאן!   החל  מטקסטים, דרך קבצי שמע וכלה בסרטונים תלת מימדיים  המצויים ברשת .  מעבר למידע, קיימות אפליקציות ותוכנות נהדרות שיכולות להפוך את החינוך למעניין  ולהוביל לשינוי. 
במקומות שונים בעולם החלו להשתמש לאחרונה לא רק במחשבים, אלא גם במכשירים ניידים סלולאריים{סמארטפונים} ככלי למידה {M-LEARNING} . המכשירים הניידים מצוידים באפליקציות יחודיות  אשר מאפשרות לנו כמורים לגוון דרכי הוראה ולהתאים אותן לעולמם של התלמידים . לדוגמה השימוש באפליקציית QR כמכשיר הוראתי.   QR היא אפליקציה המאפשרת קבלה/  שליחה של מידע מכל סוג באמצעות ברקודים דו ממדיים . 
ברקוד על פי שמו העברי הוא קוד המצויר ובנוי בדרך כלל מקווים ובאמצעות עינית מתאימה או קורא ברקודים ניתן לקרוא את התוכן הטמון בו. הברקוד פותח על ידי חברת IBM בשנת 1971.שיטת הברקודים  פותחה על מנת  לאפשר קריאה אוטומטית של תווית מוצרים .  היא מייעלת את העבודה במקומות שבהם יש צורך לסרוק אלפי מוצרים ואף יותר  כמו בסופרמרקט , בחנויות , בספריות וכדו' ... קוד QR הומצא ביפן, בשנת 1994, על ידי "דנסו", חברה בת של קונצרן טויוטה, כקוד לפענוח מהיר, ושימש תחילה לקידוד חלפים, לשם פיענוח על ידי רובוטים בפסי ייצור.
השימוש בברקוד QR נפוץ מאד ביפן, משנת  2006, כמעט כל הטלפונים המשווקים שם מגיעים עם תוכנה לקריאת QR Code. הקוד  משמש בעיקר לעניינים מסחריים אך כיום  משתמשים  בו גם ככלי עזר דידקטי - הוראתי .
כחלק מעבודת גמר בקורס במכללה אנו חוקרים  את השימוש באפליקצייה זו . בקרוב נערוך  ניסוי בתנועת נוער "הצופים " כאשר האפליקציה תהווה  חלק מפעילות חווייתית בנושא יום הצופה . על החניכים יהיה להשתמש באפליקציה כדי לקבל רמזים על המשימה .בסופה של כל משימה  עליהם להגיע למספר מסוים . בסופן של כל המשימות על החניכים יהיה להרכיב מס' קוד שיוביל אותם אל פרס . מטרת הפעילות היא לעורר מוטיבציה ללמידת הנושא וכן לגבש את הקבוצה . אני מקווה שהפעילות תשיג מטרות אלה, כמו כן מקווה בהמשך להעלות סרטון המתעד את הפעילות .   

הנה קישור QR .... הפעילו את הסמארטפונים ותגיעו למחולל קודים קל לתפעול  ...מדהים כמה שזה פשוט .
למי שמעוניין להגיע למחולל דרך המחשב הנה הקישור גם כאן
http://goqr.me/

יום שני, 2 בינואר 2012

ביזור ומרכוז סמכויות בין בתי הספר , הרשויות ומשרד החינוך - על פי מאמרו של וולנסקי עמי

  "מיום הקמת המדינה מתקיים מתח בין מגמת החינוך של מערכת החינוך ובין מגמות לביזורה. באינטראקציה הזו שלשה משתתפים: משרד החינוך , הרשויות המקומיות  ובתי הספר " . (ע.וולנסקי)
המאמר מביא  את תמונת המצב על המאבק בין השלטון המרכזי שמעוניין לשמר את מעמדו הריכוזי למול הרשויות המקומיות ובתי הספר המנסים לבזר ריכוזיות זו. המאמר  סורק את   האינטראקציה הזו, מקום המדינה ועד סוף שנות ה90  .
חוק חינוך חובה הכניס את  רוב ילדי ישראל למערכת החינוך הממלכתית. הרצון בשוויון   ובצמצום הפערים ,הוביל  להעצמת ריכוז סמכויות הממשלה.
מעמד של עובדי ההוראה כעובדי מדינה ובהמשך תכניות הלימוד משותפות   מעצימים גם הם את ריכוז  הסמכויות בידי הממשלה .
בשנות ה  70-80 הוקמו ועדות על מנת לבחון כיצד ניתן להגדיל את האוטונומיה  הבית ספרית . ההנחיות שפורסמו על ידי הוועדה נקשרו בתנאים מגבילים אשר לא אפשרו  את יישומה הממשי של האוטונומיה .
שנות ה- 90 הביאו "בשורה" אחרת  – ביזור סמכויות והקמת בתי ספר בניהול עצמי. לצערינו גם בשורה זו  עדיין לא הביא לביזור הסמכויות , בתי ספר בניהול עצמי  כיום נתונים  תחת ביקורת תמידית  בתנאים של המשרד .
אני מסכימה עם עמדות הכותב , אכן בתי הספר כיום נתונים עדיין לביקורת המשרד. ביזור הסמכויות לא יעשה כל עוד משרד החינוך לא משנה גישתו . הפיקוח האינטנסיבי והתנאים הרבים  שמציב משרד החינוך לבתי הספר ולרשויות , מונעים מהם להתפתח , מגבילים את היצירתיות והנכונות של מנהלים להעצים את ביה"ס. מעבר לכך ,אני חושבת  שהתנאים , הרפורמות , הדרישות, הבקשות , לא תואמים תמיד את המציאות , יש בשטח גם מורים חרוצים ומדהימים, יש מנהלים שמוכנים להגדיל ולעשות, המוכנים לתת מעצמם מעבר למה שמתבקש , אך בבואם  לעשות זאת הם נתקלים לעיתים  בבירוקרטיה מיותרת שבדרך כלל מנצחת אותם . הדבר גורם לתסכול של העוסקים במלאכה ומוביל לחוסר מוטיבציה.
אך עם זאת אני חייבת לסיים בנימה אופטימית , אני כמורה  מגיעה לביה"ס ואל התלמידים מתוך תחושת מחוייבות אישית , זהו לא רק  מקום עבודתי . מדובר כאן בעתידם של הילדים שלנו . מנהלת ביה"ס היא  אישיות מדהימה הדוגלת בהעצמת מורים מה שתורם מאוד למוטיבציה שלי כמורה .  לכן למרות גישת המערכת , יש אפשרות   "להגדיל ראש ",אני מוצאת לי את הברירות שלי ואת המקומות בהם אני יכולה להתבטא ,ליצור לשנות ולהצליח ...בדרכי שלי  .

יום שבת, 31 בדצמבר 2011

החינוך בפינלנד- הטוב ביותר בעולם

בתחילת השבוע שעבר שודרה כתבה בתכנית "המקור" בערוץ 2. הפעם תכנית הביאה כתבת תחקיר על החינוך הפינלנדי . קשה היה להתעלם מההדים שעשתה הכתבה הזו , היא הפכה לנושא הכי מדובר בבית הספר וברחוב .

מסתבר ששם בפינלנד יש להם "נוסחה" למערכת חינוך מוצלחת  המספקת את כל הצדדים: המורים , ההורים, התלמידים.
מיקי רוזנטל , מגיש הכתבה סיכם בדבריו:"ההישגיות מכשילה את המערכת!".
"חינוך להישגיות הוא חינוך של העולם הישן. כי העולם של היום מתנהג כמערכת אחת סגורה, שכל חלקיה תלויים זה בזה. יוצא שחינוך להישגיות אינדיווידואלית, היא מעשה חכם כמו ללמד את יד ימין להערים על יד שמאל.
מחקרים בתחום האינטראקציה בין ילדים מראים כי למידה קבוצתית, תורמת לאווירה חיובית בקבוצה, משפרת את ההערכה העצמית ואת המצוינות האישית!
לכן במקום לחנך לתחרות אישית הישג אמיתי צריך להימדד על-פי השתדלות הילד להשתתף כחלק פעיל בחברה, לעזור לה ולפעול למענה."

אני מסכימה עם דבריו של רוזנטל  אך כאשר מדברים על יישום  , נראה כי הדרך עוד ארוכה .
הכתבה מרתקת , היא מציגה מודל שבהחלט אפשר ללמוד ממנו ולקחת  דוגמא , החל מהכשרת סגל ההוראה , דרכי הוראה , סדרי עדיפיות של המערכת , חינוך לערכים ועוד...
עם זאת צריך לבצע התאמות לרוח הישראלית , למנטאליות,לצרכים ולמשאבים....


יום שלישי, 20 בדצמבר 2011

בעקבות מאמרו של פרופסור וולנסקי - על הסטנדרטים במערכת החינוך והמחיר שהם גובים .

מאמר זה סוקר את תנועות הסטנדרטים  במערכת החינוך ומקורותיה . המאמר מתמקד בארה"ב ובאנגליה . פרופ' וולנסקי  בוחן את הסיבות ,המניעים  וההשפעות שהביאו את מערכות החינוך להשתמש בהצבת הסטנדרטים .
תומכי  גישת הסטנדרטים טוענים כי  הצבתם של סטנדרטים יוצרים סוג של מחויבות  מערכתית לעמוד בהישגים הנדרשים.  מערכת הסטנדרטים  שימשה בין היתר מקור השוואה בין מוסדות שונים לאורך זמן.
בהמשך עוסק המאמר  במחלוקת שהתעוררה בעקבות הסטנדרניזציה , וולנסקי  משווה בין מספר מדינות, תוך הדגשת המחיר הפדגוגי שמשלמת מערכת  החינוך כתוצאה מהשימוש בסטנדרטים , הוא מדבר בעיקר על רמת ההישגים הירודה של התלמידים.
מסקנות המאמר מספרות כי המתנגדים לסטנדרטים אינם מתנגדים לסטנדרטים עצמם  אלא לדרך שבה הסטנדרניזציה יושמה: העמיסה על המורים והורידה מוטיבציה של תלמידים.
המסקנות מדברות גם על תחושת החיוניות של המורה כהכרחית.  ההכרה בכוחו של המורה היא המאפשרת את השינוי .
אני בהחלט מסכימה עם המסקנות שמעלה פרופ' וולנסקי במאמר ובעיקר עם כך שיש להכיר בכוחו של המורה בכדי לאפשר שינוי . השינוי לא יוכל להתחולל ללא  המרצת המחוללים  , אי אפשר להתעלם  ממייצרי הכוח – המורים עצמם .  גם אני בהחלט חושבת שאם אין הרמוניה, אמונה משותפת ושביעות רצון אז המורה פועל מתוך כורח ולא מתוך רצון . יש לנו המורים  קול  שאינו נשמע , לעיתים נדמה כי אפילו  הנציגים שלנו לא כל כך רוצים שנשמיע אותו . הם מכסים אותו בהדים של  תשועת סרק על רפורמות וחידושים. אין  שיתוף פעולה אמיתי עם המורים , בעיקר הטלת מטלות ודרישות, שלעיתים אינן מבוססות מציאות.
אינני חושבת שהצבת סטנדרטים היא  לגמרי  טעות , אך לצד הסטנדרטים או לפניהם יש   להתייחס לדינמיות הקיימת בשטח הן מבחינת הוראה והן מבחינת למידה .   אי אפשר לדרוש  הישג דומה משני ילדים השונים במהותם ,בעיקר מבחינה קוגניטיבית . הסטנדרטים מעמידים את המורים לעיתים במקומות לא רציונאליים, כאשר מאלצים אותם לשפר הישגים ולהגיע לממוצע כיתתי שאינו תואם את המציאות של הרכב התלמידים בכיתה. מקווה שמתי שהוא , יהיה מי שיבין שהתשובות נמצאות הרבה יותר קרוב ממה שנראה לנו.
למאמרו של פרופסור וולנסקי עמי לחץ כאן

יום חמישי, 8 בדצמבר 2011

על הבלוג הכיתתי שלי

שלום,
הפעם אני רוצה לשתף אתכם בתהליך למידה תקשובי שאני עורכת בכיתתי.
 באחד הפוסטים  הבטחתי שאני חייבת לפתוח בלוג כיתתי , הבטחתי וקיימתי . אני מלמדת בכיתה ה' בבית ספר יסודי ברמלה ,  כחלק מתהליך הוראת השפה העברית פתחנו בלוג כיתתי בו התלמידים מעלים את המלצותיהם /חוות דעתם על פרטי קריאה שונים .

כתיבת הבלוג בעלת יתרונות מובהקים , הראשון שבהם הוא יתרון לימודי :התלמידים לומדים בכיתה את רזי הכתיבה עפ"י מבנה, לשון ותוכן . הם מגישים את תוצרי הכתיבה שלהם ואז מתחיל תהליך הטיוט, הם מגישים טיוטה ראשונית לאחר בדיקה והערות  , הם כותבים טיוטה נוספת , וכן הלאה , כאשר התוצר מוכן הוא עולה  כרשומה לבלוג .  אין ספק שתהליך הלמידה הוא יעיל ומשמעותי .
כמו כן הבלוג  מאפשר  ללומדים סוג של מראה המשקפת  את העשייה . לתלמידים יש  את היכולת לבחון  ולהעריך את עבודתם תוך התבוננות  בעבודות חבריהם .

היתרון השני הוא  הגברת מוטיבציה : סוף סוף לתלמידים יש במה ראויה  לתוצרים שלהם  , התוצרים אינם נשארים במחברת  אלא מוצגים בבלוג  ופתוחים לקבלת תגובות . באתר הבית ספרי יש קישור לבלוג, כך שכל תלמידי ביה"ס חשופים לבלוג  וכמובן שגם ההורים . אין מילים לתאר את המוטיבציה שהעניין  מחולל בתלמידים . הם לא מפסיקים לשאול האם כבר בדקתי את הטיוטה האחרונה שלהם  , הם מחכים בהתלהבות להערות , מתקנים ומדקדקים בכתיבתם על מנת שאעלה את תוצריהם לאויר .

מעבר ליתרון המוטיבציה והלמידה יש את החיבור לעולמם של הילדים , הבלוג הוא במה להבעת  דעתם האישית על פרטי הקריאה שהם אוהבים .
פרסום העבודות שלהם ברשת   גורם לכך שהמידע שהם מעבדים הופך לידע שיצרו בעצמם . הוא הופך לבעל ערך . המשימות אינן נעשות רק בשביל הציון ולכן ההתייחסות אל הלמידה  שונה באופן מהותי , היא  הופכת למשמעותית ....

מיותר לציין שגם אני נלהבת מאוד  מהתהליך ומהתוצרים , תגובות התלמידים מחזקות אותי  וגורמות לי להמשיך הלאה , לנסות דברים חדשים ומאתגרים...

קישור לבלוג הכיתתי שלי - יומן קריאה כיתה ה'2 בי"ס בן גוריון רמלה

מטרת הבלוג הכיתתי לחץ כאן

קישור לרשומה קודמת שלי - הבלוג כסביבת למידה

יום חמישי, 1 בדצמבר 2011

מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני על השינוים במערכת החינוך

במאמרו זה{למאמר לחץ כאן } מדבר תומס סרג'ובאני  על הדרכים  לשינוי המיוחל  במערכת החינוך ו בבתי הספר. הוא  מספר שכל הזמן מנסים לחולל שינויים בבתי הספר אך לא תמיד הדבר מחזיק מעמד. מכאן נשאלת השאלה מה הדרך הנכונה לחולל שינוי ? הוא מחלק את מחוללי השינוי לשלשה קטגוריות { מכנה אותם נופי חשיבה } : ארגון , שוק וקהילה . 
1.ארגון בירוקרטי – השינוי יתבצע על ידי מתן הוראות , דרישות וכללים , מבוקר ע"י פיקוח חיצוני . השינוי יערך באופן רציונאלי אחיד ויעיל . לצד החוקים והכללים החדשים יהיו עונשים על מנת לוודא שההוראות יבוצעו. המורה  פועל באופן מאולץ על מנת להימנע מסנקציות .
ארגון אישי – המרצת השינוי מתבססת על אשיותם של המורים וסגנון מנהיגותם  וכן על תאוריות הנעה מבוססות צרכים . המורה פועל על מנת לספק צרכיו באופן די מאולץ .
2.שוק -  השינוי יעשה בעקבות תחרות תמריצים ובחירה אישית . השינוי רציונאלי  ומאולץ הוא נעשה באמצעות אינטרסים אישיים .
3.קהילה – מתחלק ל שלושה  כוחות שינוי : מקצועיים, תרבותיים ודמוקרטיים. ההשלכות של  השינויים הללו הם המועילים ביותר, המורים מפנימים את הנורמות שמחייבות שינוי . מעורבות אישית, אתיקה  וערכים  באים לידי ביטוי בקטגוריה זו .
אם כך מה ממחוללי השינויים הנ"ל הוא האפקטיבי ביותר  לבתי הספר ?  המסקנות שעולות מהמאמר הם, כי מה שמחולל בבתי הספר שינויים מהירים אלה שינויים המבוססים על הדרך הארגונית או בדרך השוק אך אלה גם שינויים שאינם מחזיקים לאורך זמן . אם השאלות הן "מה ישפיע על בית הספר לטווח הארוך ?" או "מה יחולל בבית הספר שינוי עמוק?" הרי תשובה היא  כוחות שינוי המבוססים על תפיסה שרואה בבית ספר כקהילה " . {ת.סרג'ובאני}
אני חושבת שמניסיוני הדל כמורה במערכת רוב  השינויים שניסו לעשות עד היום במערכת  לא היו אלא תמריצים שנועדו להפיק תועלת מערכתית שאינה באה בהלימה עם צרכי ההוראה האישיים של כל מורה  . כאשר מדובר בשינויים  בתוך המערכת אין אפשרות לערוך אותם ללא שיתוף המורים {כולם } בתהליך . לא זוכרת שנשאלתי אי פעם מהם הצרכים המיוחדים שלי או מהן דעותיי לגבי הליכי השינוי  עתידיים {לדוגמא : לפני רפורמת אופק חדש } . המורים בשטח יודעים יותר טוב מכל אחד אחר מהם הצעדים שצריכים להיעשות בכדי לחולל את השינוי המיוחל, אין השינוי יכול להתאים לכלל המורים כפי שדרך הוראה מסויימת אינה מתאימה לכלל התלמידים . וייתכן ששינויים שמתאימים היום למורה עם כיתה אחת , לא יתאימו בשנה אחרת . אי אפשר להיתמך רק מערך שינויים אחד אלא יש צורך במערך דינאמי המאפשר למורה  לסמן את צרכיו ואת תפיסותיו בנושא.
מאמרו של תומס ג' סרג'ובאני "ארגון ,שוק וקהילה , אסטרטגיות שינוי..."